116
כדי שקבלת העול שלו תהי' "באמת ובלב שלם" צריך לבטל את סיבת החטא, שהיא תאוות הלב30.
אבל בשביל תיקון פגם הברית ה"פוגם במוח", אין מספיקה הכנעת הלב וכו', אלא קבלת העול צ"ל גם מצד המוח שלו. דעונות שסיבתן היא (רק) התאוות שבלב, הרי תיקונן (בשלימות) הוא ע"י קבלת עול מלכותו "באמת ובלב שלם"; אבל כיון שע"י פגם הברית הפריד את עצמו גם במוח שלו [דעיקר שלימות האדם הוא במוחין שלו, וחטא זה הנוגע בכללות חיי האדם (כידוע30) פוגם במוח31], אין מספיק רק קבלת עול מלכות שמים של רגש הנפש (מדות שבלב), אלא צריך שהקב"ע תהי' מצד פנימיות וחיי נפשו. כלומר, זה שתיקון פגם זה הוא ע"י "דיתעסק באורייתא", אינו רק לפי שפוגם במוח ולכן צריך התיקון להיות בדבר השייך למוח, אלא לפי שצריך דביקות פנימית ועצמית יותר, שהיא דביקות של המוח בתורה32 דמחכמה נפקא, ודביקות זו פועלת בכל נפשו. ודוקא אז, התשובה תתאה (קבלת עול מלכות שמים) תהי' באופן של "קשר של קיימא".
ועפ"ז יש לבאר הטעם שאדה"ז מבאר ענין זה "ולפי שפגם הברית כו' פוגם במוח לכן תיקונו הוא דיתעסק באוריתא" בפרק ט', אחרי ביאור ענין אתדבקות רוחא ברוחא לדבקה בו ית' כל חלקי נפשו, ולא כתבו תיכף בסוף פרק ח' בהמשך לדברי הזהר דתשובה עילאה היא דיתעסק באורייתא — כי ה"יתעסק באורייתא" שנוגע לתיקון פגם הברית, תוכנו וענינו הוא פעולת המוח לתקן את "קבלת עול" האדם, שהתשובה תתאה תהי' באופן של "קשר של קיימא"33, ולכן מביאו אדה"ז בהמשך להביאור איך שאתדבקות רוחא ברוחא דתשובה עילאה פועלת ב"כל חלקי הנפש"34.
הערות
- 30. ראה בארוכה לעיל ע' 81 ואילך.
- 30. ראה לקמן ע' 125 ואילך.
- 31. ובמהד"ק שם: מפני שפגם הברית תלוי במוח שהנשמה שורה שם ופוגם בנשמה. ולהעיר מרמב"ם הל' דעות פ"ד הי"ט.
- 32. וכמבואר במ"א (ראה לעיל ע' 92 ס"ג, וש"נ) השייכות דתשו"ע לבינה, כי עבודת המוחין ענינה מה שיוצא מגדרי מציאותו ותופס ומשיג אלקות כמו שהוא, בניגוד למדות השייכות למציאות האדם ורגש שלו. ולכן עבודת תשובה עילאה שהיא תכלית הדביקות באלקות (בטרם שנפחה ברוח פיו) שייכת לבינה, מוחין דוקא. וראה לקמן (ע' 130 ס"ד ואילך) השייכות דתשו"ע לתורה מצד ענין הביטול שבה.
- 33. ע"פ כהנ"ל מובן, דהא דארז"ל אין לך דבר העומד בפני התשובה, שפירושו בפשטות תשובה תתאה, קאי גם על פוגם בריתו, וגם לפי פי' הזהר — כי גם תיקון הפגם (לא רק בכדי לבטל ממנו שם רשע, שבירת מחיצה של ברזל המפסקת בינו לבין אביו שבשמים) הוא ע"י תשובה תתאה, אלא שאין זה מצד ענין תשובה תתאה מצ"ע, אלא מצד ה"כח" דתשובה עילאה שבתשובה תתאה, כנ"ל בפנים.
- 34. ע"פ המבואר בפנים יש לקשר הערה זו של אאמו"ר (שהיא הערה האחרונה שלו על אגרת התשובה) עם הערה הראשונה שלו על אגה"ת (ע' כט) — ששם מבאר מ"ש בפ"ג "ואם חטא בזה (בהוצאת ז"ל) עשר או עשרים פעמים כו'", ד"תפס הדוגמא עשר או עשרים. . כי בהוצאת ז"ל שהוא טיפה הפגם הוא במוח (כמ"ש לקמן בפ"ט) דהיינו בחכמה. וחכמה היא אות י' דשם הוי' (כדלקמן פ"ד) כדמות טיפה. זהו עשר דהיינו י'. . אך י' במילואו יו"ד הוא עשרים זהו או עשרים", דנוסף שבשתי ההערות מדבר באותו חטא, הרי ע"פ המבואר בפנים תוכן ב' ההערות שייך זל"ז, דהא דכ' אדה"ז "או עשרים" מדגיש שצריך לתקן הפגם לא רק כפי שהוא במקורו (אות י'. . כדמות טיפה) אלא גם כפי שפועל בכל הכחות (השייך למילוי דאות יו"ד), כמשנ"ת בארוכה לקמן ע' 126 סי"ביג. ע"ש.
מצוטט ב־1 עמודים
- תורת מנחם שיחת ש"פ ויקרא, פ' החודש, ר"ח ניסן, ה'תשל"א לקו"ש חל"ט ע' 116
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.