112

הוי "ב' קשרים זה ע"ג זה. . קשר של קיימא. . כפול ומכופל".

וצריך ביאור, מהו ההכרח לפרש כן באגה"ת, היפך הפירוש הפשוט? ואף שעפ"ז מבואר (כפל) הלשון "כפול ומכופל"⁸ [דע"פ הידוע גודל דיוק לשון אדה"ז בספר התניא⁹, מסתבר לומר שאין כפל זה ליופי המליצה אלא שזה נוגע לתוכן הדברים], שהם שני הענינים ד"לקרות. . ב' דפים. . לשנות. . ב' פרקים" — מ"מ לכאורה אין זה מספיק להפקיע דברי התנא דב"א מפשוטם.

וגם את"ל שכפל הלשון מכריח פירוש זה בדברי אדה"ז — עדיין עיקר הקושיא במקומה עומדת: למה מפרש כן אדה"ז דברי התנא דבי אליהו?

ולכן נ"ל, שפירוש זה ב"כפול ומכופל" שייך לכללות תוכן דברי אדה"ז בפרק זה.

ב. גם יש להבין כמה פרטים בכללות פרק זה באגה"ת:

דברי התנא דבי אליהו הובאו בהמשך למ"ש לפנ"ז "ולפי שפגם הברית כו' פוגם במוח לכן תיקונו הוא דיתעסק באורייתא דמחכמה¹⁰ נפקא". ובפשטות כוונתו לבאר מה שהביא לעיל פ"ד "מ"ש בזוה"ק בקצת מקומות¹¹ שאין תשובה מועלת לפוגם בריתו כו' והוא דבר תמוה מאד שאין לך דבר עומד בפני התשובה¹² ואפילו ע"ז וג"ע כו' ופי' בר"ח¹³ שכוונת הזהר שאין מועלת תשובה תתאה כ"א תשובה עילאה" — דע"פ דברי הזהר (שהביא בספ"ח) "דתשובה עילאה היא דיתעסק באורייתא כו'" מובנים דברי הר"ח, דכיון שהפגם הוא במוח, לכן אין תשובה תתאה יכולה לתקן פגם זה, וצריך לתשובה עילאה שענינה "דיתעסק באורייתא דמחכמה נפקא".

וע"ז ממשיך אדה"ז "וז"ש בתנא דבי אליהו כו'" — כי ע"פ הנ"ל יוצא חידוש בענין תשובה עילאה שלא שמענו עד כה, דלעיל¹⁴ ביאר בארוכה שהענין דתשובה עילאה, "דיתעסק באורייתא בדחילו ורחימו דקוב"ה", אינו בשביל כפרת עון (שזה נפעל ע"י תשובה תתאה), אלא רק דביקות הנפש במקורה כו', ואילו כאן אומר שהענין דעסק התורה בא לשם כפרת עון — וע"ז מביא כמה ראיות שבכח עסק התורה לכפר עון:

א) "וז"ש בתנא דבי אליהו אדם עבר עבירה ונתחייב מיתה למקום מה יעשה ויחי' אם הי' רגיל לקרות כו'", דלכאורה אינו מובן, הרי אדם שעבר עבירה חייב לעשות תשובה, ומהי השאלה "מה יעשה ויחי'"? אלא דאיירי כאן בחטא מיוחד שעל ידו נתחייב מיתה למקום, והיינו ה