106

רה של תורה¹⁹ ועיין באגה"ק פכ"ט בד"ה אשת חיל עטרת בעלה ע"ש",

[וענין זה נרמז בל' אדה"ז כאן, וכמו שמבאר בההערה, שזהו הטעם (ע"ד הקבלה) ש"על דבור בדבר ה' זו הלכה הביא ב' פסוקים²⁰ ואשים דברי בפיך ודברי אשר שמתי בפיך" (דלא כמעשה שהביא ע"ז רק "פסוק א'²¹ כי ששת ימים כו'") — לפי שבזה נרמזת השייכות בין הלכות לכתר, כי הכתר דמלכות (דיבור) שייך ל"ב' שלישי תפארת"²² ולנגדם "הביא ב' פסוקים"].

ויש לומר, שזוהי כוונת אאמו"ר כאן — לא רק לבאר החילוק בין דיבור למעשה, אלא גם לתרץ אמאי נקט אדה"ז "הדבור בדבר ה' זו הלכה" דוקא, דכיון שהלכות הם ב"כתר", נמצא, שזהו בהתאם לכללות העבודה ד"אתדבקות רוחא ברוחא" המבוארת באגה"ת כאן, שיסודה הוא בבחי' הכתר.

ד. עפ"ז יש לבאר גם דיוק לשון אאמו"ר בההערה, שלא הסתפק בהעתקת לשון חז"ל שהלכות נק' "תגא", אלא מציין לאגה"ק ד"ה אשת חיל עטרת בעלה, ומוסיף "ע"ש" — כי בזה מודגש עוד יותר הקשר דהלכות לענין הביטול שלמעלה מטעם ודעת (שמצד "כתר"):

באגה"ק שם²³ מבאר הטעם שהלכות נק' בשם "כתר", כי "רצון העליון ב"ה מכונה. . בשם כתר עליון", ותרי"ג מצות התורה עם ז' מצות דרבנן (בגימט' כת"ר) הן הן רצון העליון ב"ה, ש"למעלה מעלה ממעלת חכמה עילאה וכמו כתר ועטרה שעל המוחין שבראש"²⁴, ורצון העליון ב"ה מתגלה בהלכות התורה דוקא (שבהם מתגלה מהו רצונו ית'). הרי, דזה שהלכות התורה הן בבחי' "כתר" היינו כתר עליון שלמעלה מחכמה.

[ואין זו סתירה למ"ש בההערה שהלכות הן בחי' "כתר מלכות" (השייך לכאורה רק ל"ב' שלישי תפארת"), כי "נעוץ סופן בתחלתן"²⁵ כידוע, ולכן "כתר מלכות" (סוף כל הספירות) נעוץ בספירת הכתר שלמעלה מחכמה].

וענין זה נוגע להעבודה ד"אתדבקות רוחא ברוחא" דהבע"ת, המיוסדת על הביטול שלמעלה מטעם ודעת — כי בלימוד התורה, ביטול זה הוא בגילוי ובהדגשה בלימוד הלכות דוקא. דכיון שהלכות הן רצון העליון ב"ה ש"למעלה מעלה ממעלת חכמה עילאה", לכן, כדי שהאדם יכוין לרצון העליון ולגלות פנים בתורה כהלכה דוקא, אינו מספיק ענין ה"מוחין שבראש" אלא צ"ל ענין הביטול. וכמחז"ל²⁶ שהטעם שקבעו הלכה כבית הלל דוקא הוא "מפני שנוחין ועלובין היו" (אף