99
זה ותשובה זו היא בחי' תשובה עילאה שלאחר תשובה תתאה וכמ"ש בזוה"ק בר"מ פ' נשא29 דתשובה עילאה היא דיתעסק באורייתא בדחילו ורחימו דקדב"ה וכו' דאיהו בן י"ה בינה וכו'". וע"ז ממשיך בריש פרק ט' "וביאור הענין. . דבינה30 איהי תשובה עילאה והאם31 רובצת על האפרוחים וכו' דהיינו שע"י שמתבונן כו' ומוליד מרוח בינתו דו"ר שכליים כו'". ואח"כ ממשיך "והנה עיקר האהבה היא אתדבקות רוחא ברוחא כמ"ש ישקני מנשיקות פיהו וכו' כנודע וע"ז נאמר ובכל נפשך שהם הם כל חלקי הנפש. . (והולך ומונה כל חלקי הנפש) לדבקה כולן בו ית' כו' (ומסיים) וזו היא אתדבקות דרוחא ברוחא בתכלית הדביקות והיחוד כשהיא מחמת אהבה וכו'".
ולכאורה צריך ביאור: מהי השייכות דכל אריכות זו אודות העבודה ד"אתדבקות רוחא ברוחא" כשהיא מחמת אהבה להעבודה דתשו"ע — וכי עבודה זו ד"ובכל נפשך. . כל חלקי הנפש. . לדבקה כולן בו ית'" מיוחדת לבעל תשובה ואינה גם בצדיק?
בשלמא מ"ש בתחילת הפרק ע"ד העבודה דדו"ר שכליים, הרי זה ביאור דברי הזהר ד"בינה איהי תשובה עילאה" (וכמ"ש גם באגה"ת לעיל (ספ"ח) דתשובה עילאה היא בה"א עילאה, בינה), והיינו העבודה דדו"ר שכליים32; אבל למאי נפק"מ בביאור העבודה דתשובה עילאה האריכות ע"ד אתדבקות רוחא ברוחא מצד אהבה?
ואף שביאר לעיל שתשובה עילאה היא "לדבקה בו ית' ביחוד נפלא", וא"כ מובן שהעבודה דתשובה עילאה כוללת ענין "אתדבקות רוחא ברוחא", דהיינו דביקות כל חלקי הנפש בו ית' (דאל"כ חסר בהדביקות בו ית' ביחוד נפלא) — מ"מ, סו"ס לכאורה אין בזה כל חידוש לגבי עבודת הצדיק33, וא"כ למה האריך
הערות
- 29. קכג, א.
- 30. "כמ"ש בזוה"ק ותיקונים בכ"מ" — אגה"ת שם.
- 31. תצא כב, ו.
- 32. ראה בארוכה לעיל ע' 92 ס"ג ואילך.
- 33. ולהעיר דענין אתדבקות רוחא ברוחא, בחי' נשיקין, נתבאר גם לעיל ח"א פמ"ה וספמ"ט (ע, א) ולא לגבי עבודת התשובה. אלא שבאגה"ת כאן מפרט ד"בכל נפשך (ש)הם הם כל חלקי הנפש שכל ומדות ולבושיהם מחשבה דיבור ומעשה לדבקה כולן בו ית' כו'", ואילו בפמ"ט כ' "אך איך היא בחי' אתדבקות רוחא ברוחא לזה אמר כו' שיחוד הנשיקין הוא יחוד חב"ד בחב"ד והוא עיון התורה והפה הוא מוצא הרוח וגילויו בבחי' גילוי", ולא הזכיר דקאי על כל חלקי הנפש. גם בפמ"ה מפרט רק דיבור מחשבה ומעשה ומסיים "ועסק התורה בדבור ומחשבת העיון הן בחי' נשיקין ממש". ומשמע שא"ז דביקות השכל בשכלו ית' אלא דביקות נוספת "בחי' נשיקין ממש" שבעסק התורה בדיבור ומחשבת העיון, ולפ"ז אינו מפרט הדביקות במדות, וגם לא הדביקות בשכל. ולכאורה החילוק בפשטות, דבאגה"ת כאן מבאר בחי' "אתדבקות רוחא ברוחא בתכלית הדביקות והיחוד כשהיא מחמת אהבה", דה"בכל נפשך. . לדבקה כולן בו ית'" היא מחמת האהבה, משא"כ בפמ"ה, דמבאר שם ענין "ליעקב אשר פדה את אברהם", שע"י הרחמים "יכול לבוא לבחי' אהבה רבה בהתגלות לבו", ונמצא דבחי' נשיקין ואתדבקות רוחא ברוחא המבואר שם אינו מחמת האהבה אלא שעי"ז בא לאהבה, ולכן מזכיר רק כמו שהוא במחדו"מ [ובספמ"ט, דקאי באהבה דכמים הפנים לפנים — הרי זהו גילוי אור האהבה התקועה ומסותרת בלבו (שם רפמ"ו), ולא רחימו שכליים, המבואר באגה"ת כאן]. אבל עצ"ע, דלכאורה הרי גם בעבודת צדיק יש בחי' הנ"ל דאתדבקות רוחא ברוחא, והיינו "בכל נפשך. . כל חלקי הנפש. . לדבקה כולן בו ית'", ובתכלית הדביקות והיחוד מחמת אהבה. וראה לקמן הערה 52.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.