92

לכאורה יש מקום ליישב זה ע"פ המבואר בהמשך הפרק, ד"תכלית הדביקות והיחוד" היא "כשהיא מחמת אהבה" (כמבואר שם בארוכה, שהאהבה ד"בכל נפשך" מביאה לדביקות "כל חלקי הנפש" בה'), ונמצא, שתשובה עילאה, שענינה הוא (כנ"ל פ"ח¹⁸) "לדבקה בו ית' ביחוד נפלא. . בתכלית היחוד", דורשת עבודת המדות, אהבה בכל נפשך.

אבל קשה לפרש כן, כי:

א) לעיל כ' "דיתעסק באורייתא בדחילו ורחימו דקדב"ה", גם יראה (ואדרבה, עוד מקדים "דחילו" לפני "ורחימו"), וכן בריש פ"ט כאן נקט "דחילו ורחימו שכליים" (וממשיך כנ"ל "וכן ביראה כו'"), ואילו בהמשך הפרק מבאר, ש"תכלית הדביקות והיחוד" היא רק פעולת האהבה, ולא נזכר בזה ענין היראה כלל.

ב) לכאורה, בשביל דביקות כל חלקי הנפש בו ית' ע"י אהבה ד"בכל נפשך" אין הכרח שהאהבה תהי' אהבה שכלית דוקא ("האם רובצת על האפרוחים"), דבי' מתחיל הפרק, אלא מספיקה "אהבה טבעית".

ועכצ"ל שדברי אדה"ז בהמשך הפרק ע"ד דביקות שעל ידי אהבה דבכל נפשך, הם דבר נוסף בהעבודה דתשובה עילאה¹⁹, ולא הפירוט והביאור למ"ש לפנ"ז "דתשובה עילאה היא דיתעסק באורייתא בדחילו ורחימו דקדב"ה".

ג. ויובן זה בהקדם תוספת ביאור בזה שתשובה עילאה היא בבינה:

זה שתשובה עילאה היא ב"בינה" הוא לא רק לפי שפעולת תשובה עילאה היא "תשוב. . ה' עילאה" (למעלה), אלא גם לפי שהעבודה עצמה דתשובה עילאה — השבת הנפש לשרשה ומקורה עד "לדבקה בו ית' ביחוד נפלא" (כנ"ל) — קשורה עם בחי' בינה שבנפש.

ויש לומר הביאור בזה:

בגדר הדביקות והיחוד דתשובה עילאה מבואר לעיל (בפ"ח) שהוא "לדבקה בו ית' ביחוד נפלא, כמו שהיתה [הנשמה] מיוחדת בו ית' בתכלית היחוד בטרם שנפחה ברוח פיו ית' לירד למטה ולהתלבש בגוף האדם". והרי "בטרם שנפחה ברוח פיו ית' לירד למטה" אין הנפש מציאות בפני עצמה, אלא היא רק "חלק²⁰ משם הוי' ב"ה"²¹. ומזה מובן, שאין גדר הדביקות בה' דתשובה עילאה רק התמסרות מוחלטת לקיים רצונו ית' בכל, עד שכל עניניו נעשים אך ורק בהתאם לרצון השם, שהרי במצב זה עדיין האדם הוא מציאות בפני עצמו, אדם העושה ומקיים רצונו של הקב"ה; אלא דביקות כזו שאין מציאותו נרגשת כלל, "כמו שהיתה. . בטרם שנפחה ברוח פיו ית'".

וזוהי גם השייכות בין העבודה דתשובה עילאה לבינה:

ידוע שמוחין נקראים "אין" לגבי מדות שהן "יש"²², והסברת הדבר:

ענין השכל הוא — תפיסת והשגת המושכל כמו שהוא לאמיתתו, בלי תערובת של מציאות ומצב האדם המשיג. שלכן תנאי מוכרח ללימוד שכל אמיתי הוא שלא יערב האדם שום פני', כי השוחד יעור ולא ישיג הדבר לאמיתתו.