91

כולם "יהיו לה' לבדו" — וא"כ הי' מתאים לפרט שם את כל הדרגות שביראה (שכולם הן לה' לבדו), ומ"מ לא הזכיר שם "בושה" (שכנגד מלכות), אלא רק "היראה במוחו ופחד ה' בלבו";

ואילו באגרת התשובה כאן, שלא בא לבאר כאן עבודת המדות¹⁰, אלא עבודת התשובה שהיא בבינה, וענין היראה נזכר רק בדרך אגב, לבאר איך שמ"בינה" נולדות "דחילו ורחימו שכליים" [ובזה גופא, עיקר האריכות היא אודות אהבה¹¹ ("כענין שנאמר¹² לאהבה את ה' אלקיך משום כי הוא חייך וכו' ולא די לו באהבה טבעית המסותרת לבד וכו'"), ורק אח"כ מזכיר בקיצור גם ע"ד יראה ("וכן ביראה כו'")] — ואעפ"כ נחית כאן לפרט את ג' הדרגות שביראה (וגבורה)!

וביותר יש להבין לפי הפירוש השני של אאמו"ר, שג' הלשונות ביראה הם כנגד ג' מקומות של גבורות, בינה ז"א ומלכות, והיינו, שלא זו בלבד שנקט פרטי הדרגות שבמדת היראה שבלב, אלא גם כפי שהיא במוח וכן "במלכות" (כפי שנמשך במעשה בפועל).

ב. ויש לומר, שלפי הביאור שבהערה זו (שבלשון אדה"ז כאן נרמזים פרטי הדרגות והמקומות שביראה) נתוסף בהבנת כללות תוכן דברי אדה"ז כאן בענין "והאם רובצת על האפרוחים".

דהנה בפשטות, כוונת אדה"ז כאן היא לבאר דברי הזהר¹³ שהביא בסוף פרק הקודם, "דתשובה עילאה היא דיתעסק באורייתא בדחילו ורחימו דקדב"ה וכו' בן י"ה בינה", דלכאורה אינו מובן: מהי השייכות דהעבודה דדחילו ורחימו לתשובה עילאה שהיא בבינה¹⁴ (ה' עילאה, כנ"ל ריש פרק ד "תשוב. . ה' עילאה תשובה עילאה")?

וע"ז מבאר בפרק ט', דבינה היא "אם רובצת על האפרוחים", דהיינו שמההתבוננות (בינה) נולדים "דחילו ורחימו שכליים" [ולא רק התעוררות אהבה ויראה הטבעיות, אף שגם התעוררות זו היא ע"י התבוננות דוקא¹⁵], שאז המדות הן בדרגת השכל¹⁶, ולכן גם זה הוא חלק מהעבודה דתשובה עילאה שהיא "בבינה", בדרגת המוחין.

אבל צריך ביאור: מהו ההכרח שהעבודה דתשובה עילאה תכלול גם "דחילו ורחימו" (לו יהא בדרגא דמדות שכליות) — ואינו מספיק "דיתעסק באורייתא" לחוד (דביקות הנפש בה' ע"י מוחין, בינה עצמה)¹⁷?