90
אגרת התשובה ז
א. באגרת התשובה פרק ט' מביא אדמו"ר הזקן1 ד"בינה איהי תשובה עילאה והאם2 רובצת על האפרוחים וכו'3, דהיינו שע"י שמתבונן בגדולת ה' בהעמקת הדעת ומוליד מרוח בינתו דחילו ורחימו שכליים. . ולא די לו באהבה טבעית המסותרת לבד וכו', וכן ביראה ופחד או בושה וכו' כנודע, אזי נקראת האם [בינה, מקור המדות] רובצת על האפרוחים [המדות] וכו'3".
ובהערות אאמו"ר על אגרת התשובה4 מדייק בלשון אדה"ז, ש"ביראה. . נקט ג' דברים, יראה פחד בושה, ויראה ופחד הוא בחד חלוקה. . ובושה בחלוקה בפני עצמה שנקט או בושה", ומבאר, דיראה היא "לנגד מדת הגבורה. . במדת הגבורה, שהוא מדת הלוים, יש ג' חלוקות לוים, בני קהת בני גרשון בני מררי. וקהת וגרשון הם בחדא חלוקה שבשניהם כתיב5 נשיאת ראש, ומררי בחלוקה בפ"ע שלא כתיב בו6 נשיאת ראש".
ואח"כ מוסיף, ש"גם יש לפרש, הגבורות הם בג' מקומות בבינה בז"א ובמלכות. . זהו יראה הוא במוח ופחד הוא בלב כמ"ש בתניא [ח"א] פ"ט7 היראה במוחו ופחד ה' בלבו. . ובושה הוא במלכות8".
וצריך ביאור: למאי נפק"מ באגרת התשובה כאן לפרט כל ג' המדריגות שביראה? והרי לעיל בחלק ראשון פ"ט (שאאמו"ר מציין כאן) לא הביא אדה"ז אלא "יראה במוחו ופחד ה' בלבו", ולא הזכיר גם "בושה" (שכנגד מלכות9).
ולכאורה, אדרבה: תוכן דברי אדה"ז לעיל שם הוא אודות רצון הנפש האלקית שכל אברי הגוף יהיו ממולאים רק עם כוחותי' לבדם ולא יעבור זר בתוכם, והולך ומפרט כל פרטי האברים והכוחות, מוחין שבראש, מדות שבלב, ועד למחשבות דיבורי ומעשי האדם, ש
הערות
- 1. מ"זוה"ק ותיקונים בכמה מקומות".
- 2. ל' הכתוב תצא כב, ו.
- 3. ראה לקמן הערה 8.
- 4. לקוטי לוי יצחק לתניא ס"ע לא ואילך.
- 5. במדבר ד, ב. נשא ד, כב.
- 6. נשא שם, כט.
- 7. יד, א. הטעם שלא ציין אאמו"ר לפ"ג שלפנ"ז "יראת הרוממות במוחו. . ופחד ה' בלבו" — יש לומר בשנים: (א) שם מדייק "יראת הרוממות כו' לירא ולהתבושש כו'", שהיא יראה עילאה — ואין מזה ראי' לכל יראה [והרי יראה עילאה היא בחכמה — תניא פ"מ (נה, ב) בהגהה מר"מ (פ' נשא קכב, סע"ב. שם קכג, ריש ע"ב. וראה ת"ז ת"י (כה, ב))]. (ב) שם בא לבאר (לא עבודת המדות כשלעצמן, אלא) איך המדות הן "תולדות חב"ד", ולכן מדגיש בלשונו סדר לידת המדות מהמוחין — "נולדה ונתעוררה מדת יראת הרוממות במוחו ומחשבתו כו' (ואח"כ) ופחד ה' בלבו" [משא"כ בפ"ט שבא בעיקר לבאר איך שכל המדות הן לה' לבדו].
- 8. ונרמז בסיום הכתוב "(על האפרוחים) או על הביצים", כי "ביצים הוא במלכות. . ולכן בבושה נקט או. . כמ"ש בפסוק. . או על הביצים" (לקוטי לוי"צ שם). ויש לומר, שגם מטעם זה מוסיף אדה"ז — וב' פעמים — "(על האפרוחים) וכו'".
- 9. וגם בפ"ג שהזכיר "לירא ולהתבושש כו'", אינה הבושה שכנגד מלכות, אלא ירא בושת, יראה עילאה (ראה תניא רפמ"ג. ועוד), שהיא בחכמה (כנ"ל).
מצוטט ב־1 עמודים
- תורת מנחם שיחת ש"פ בשלח, י"א שבט, ה'תשל"א לקו"ש חל"ט ע' 90
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.