89

ית' ביחוד נפלא כמו שהיתה מיוחדת בו ית' כו' בטרם שנפחה כו'".

ז. ע"פ כל הנ"ל מבוארים בעומק יותר דברי אאמו"ר בהערה הנ"ל ד"לשוב עד הוי' ב"ה ממש" קאי על שורש הנפש בהספירות "דעת תפארת ויסוד":

ג' הספירות הנ"ל הם ב"קו האמצעי", וידוע³⁹ שקו האמצעי עולה עד פנימיות הכתר. ונמצא, שבענין זה מרומזת לא רק השבת הנפש לשרשה (באצילות) אלא גם התנועה ד"לשוב עד הוי' ב"ה ממש" כפשוטו, לעצמותו ומהותו ית'. דהעצם של אלקות כפי שהוא מלובש בספירות ובעולמות גופא, זהו בהספירות דקו האמצעי, שעולה עד פנימיות הכתר כנ"ל.

[ויש לומר, שזהו גם הטעם שספירת הדעת נרמזת בלשון "ממש" (שאאמו"ר לא ביאר טעם הדבר⁴⁰, וכנראה סמך על המעיין שיבין מעצמו):

ידוע פי' כ"ק מו"ח אדמו"ר⁴¹ בלשון⁴² "חלק אלקה ממעל ממש", שבתיבת "ממש" נרמזים שני הפכים: א) זה מדגיש את עליונותה של הנשמה, שהיא ממש "חלק אלקה ממעל" (לא רק הארה וכיו"ב, אלא כך ממש), ב) ולאידך, תיבת "ממש" היא מלשון מישוש, דהיינו גשמיות שבגשמיות⁴³, וזוהי מעלת הנפש השנית בישראל, שעם היותה רוחנית שברוחנית (ממש חלק אלקה ממעל) היא פועלת בגשמיות שבגשמיות.

וזהו גם הגדר דספירת הדעת (וקו האמצעי), שעל ידה נמשכת פנימיות הכתר, שלמעלה מכל סדר ההשתלשלות, תוך סדר השתלשלות⁴⁴].

ואח"כ מתחיל סדר העבודה פרטית דתשובה עילאה, כנ"ל, "לעלות מעלה כו'" עד "לדבקה בו ית' ביחוד נפלא", והיינו, שלאחרי שהאדם מעורר בנפשו התנועה הכללית "לשוב עד הוי' ב"ה ממש", צריך להמשיכה בפנימיות, מדרגא לדרגא, ע"י שעולה "מעלה מעלה למקורה" (חכמה בינה וחיצוניות הכתר), ועי"ז "ולדבקה בו ית' ביחוד נפלא", ד"בו ית'" קאי (כנ"ל בהערת אאמו"ר) על פנימיות הכתר⁴⁵, אלא שכאן, לאחרי שההתעוררות דתשובה עילאה היא בפנימיות, אין זו רק תנועה כללית ד"לשוב עד הוי' ב"ה ממש", אלא "דביקות" ממש⁴⁶ "בו ית' ביחוד נפלא".

(משיחות ש"פ וארא תש"ל, תשל"א)