86

אותיות הוי' (כפי שמבאר שם¹⁴ ענינן בפרטיות), וא"כ צ"ל בפשטות, ד"לשוב עד הוי' ב"ה ממש" היינו לכללות שם הוי' ("כל הי' ספירות") — ואיך אפשר לתווך זה עם פירוש אאמו"ר, ד"הוי'" כאן קאי על ספירת ה"תפארת" דוקא (והכוונה ב"לשוב עד הוי' ב"ה ממש" היא לשורש הנפש ב"דת"י")?

גם יש לעיין:

באגרת התשובה לא בא אדה"ז לבאר עניני עבודת ה' בכלל (איך צריכים לעלות מחיל אל חיל ולידבק בו ית'), אלא רק העבודה השייכת לענין התשובה, והרי גדרה ופירושה של "תשובה" הוא — השבה [הן לפי הפירוש הפשוט בתשובה ע"פ הלכה¹⁵, ש"עיקר¹⁶ פי' לשון תשובה לשוב אל ה' בכל לבו ובכל נפשו", והן ענין התשובה ע"ד החסידות, "תשוב ה'"¹⁷, שבעבודה (דתשובה עילאה) ה"ז השבת הנפש לשרשה ומקורה],

ואילו ע"פ הביאור הנ"ל נמצא, שבלשון אדה"ז כאן מודגש, שעבודת התשובה עצמה, להשיב הנפש לשרשה, נגמרת ונשלמת ע"י ש"תוכל נפשם לשוב עד הוי' ב"ה ממש", והמשך העבודה, "לעלות מעלה מעלה כו' ולדבקה בו ית'" אינו חלק מעבודת התשובה (השבת הנפש), אלא עליות בעבודת ה' הבאות אחרי השבת הנפש.

[בנוגע ל"לעלות מעלה מעלה למקורה" יש לתרץ, דכיון שעלי' זו היא ל"מקורה" של הנפש, ה"ז נכלל, בכללות, בלשון "תשובה" (אף שבפרטיות לא מתאים ע"ז לשון "השבה" אלא לשון "עלי'" כנ"ל); אבל צ"ב מהי השייכות בין הענין ד"לדבקה בו ית'" (שהיא הדביקות בפנימיות הכתר, שלמעלה ממקור הנפש) לענין (ולשון) תשובה].

ד. ויובן זה בהקדים הידוע¹⁸ שעבודת התשובה היא עבודה בדרך "דילוג", שאינה "לאט לאט", מן הקל אל הכבד, אלא היא למעלה מסדר והדרגה (בלשון הזהר¹⁹ "בשעתא חדא. . ברגעא חדא"). וכפסק ההלכה²⁰ שהמקדש את האשה ע"מ שהוא צדיק ה"ז ספק מקודשת שמא הרהר תשובה בלבו, שע"י הרהור תשובה (שזהו ברגעא חדא) נעשה צדיק [גמור²¹]. כי "מצות התשובה מן התורה היא עזיבת החטא בלבד"²², וע"י עזיבה זו [הנעשית ברגעא חדא] נפקע מן האדם שם רשע (לענין עדות וכו') וחל עליו שם צדיק, שמכאן ולהבא ה"ה איש כשר²³.

כלומר: עבודת האדם ע"ד הרגיל היא בסדר והדרגה, שהאדם עולה מחיל אל חיל, מדרגא לדרגא, ואילו בעל תשובה מתהפך בין רגע מן הקצה אל הקצה, מרשע לצדיק [והרי זה שינוי ממות לחיים, כי רשעים בחייהם קרויים מתים²⁴, וצדיקים נקראים "חיים"²⁵].