82

מחדש את מדת הקבלת עול, צריכים לתקן הפגם מעיקרו, שהקבלת עול שלו תהי' מצד פנימיות נפשו¹⁹.

ובזה מובן דיוק לשון אדה"ז "(דרך) האמת והישר":

אע"פ שקיום "מצות התשובה" הוא ע"י עצם קבלת עול מלכותו ית' (ואין נפק"מ אופן הקבלת עול או סיבתו) — כי "מצות התשובה. . היא עזיבת החטא בלבד"²⁰ — מ"מ, כדי שתהי' "באמת" ה"ז רק אם היא באופן שהקבלת עול קשורה ו"דבוקה" עם פנימיות נפשו. דנוסף לזה שרק אז יש לה קיום ("שפת²¹ אמת תכון לעד") — כי באם הקבלת עול שלו היא רק באופן חיצוני הרי עלול ביותר שלא יהי' לה קיום, כיון שמצד נפשו "בהפקירא ניחא לי'" — הנה עוד זאת, שעצם הגדר ד"אמת" מורה שנעשה מצד הפנימיות שלו.

ואז התשובה היא באופן של "דרך. . הישר": ענינו של "ישר" הוא — שהתשובה אינה בגלל סיבה מבחוץ [להעיר מתשובת ר' אלעזר בן דורדייא²²], אלא מצד האדם עצמו. ובנוגע לעניננו: סתם קבלת עול (חיצונית) הרי סיבתה אימת האדון (שחוץ להעבד); משא"כ כשהקבלת עול היא תוצאה מהתקשרות הפנימית של הנפש בו ית', ה"ז "דרך. . הישר", שהוא ענין בהאדם עצמו²³.

ה. ע"פ הנ"ל יש לבאר הטעם שדוקא ב' דברים אלה — "לעורר רחמים כו' לבטש ולהכניע כו'" — הם ה"דרך האמת והישר" להעבודה דתשובה תתאה:

ענין קבלת עול מלכות קשור, בכללות, עם ב' ענינים: א) הרגשת מלכותו ית', ב) הכנעת מציאות העבד. וע"ד עבד שמקבל עליו עול אדונו, שראשית כל עליו לדעת ולהרגיש שזהו אדונו והוא קנוי אליו; אבל זה בלבד אינו מספיק, דאם מדת ההפקירות שלו היא חזקה, הרי הידיעה שזהו אדונו לא תוכל להגבילו, וקבלת עול האדון דורשת הכנעת ישות ומציאות העבד כלפי האדון.

והם שני הענינים ד"חסדים" ו"גבורות" (ה"בונים" את המלכות): "חסד" ענינו גילוי, והוא התגלות המלך²⁴; ו"גבורה" היינו הכנעת האדם, שעי"ז עול המלך מתקבל בנפשו וחודר ללבו²⁴.

וכך הוא בענין התשובה, שכדי שהאדם יוכל לתקן מדת ה"קבלת עול מלכות" שלו — הרי זה ע"י "ב' דברים דרך כלל, הא' הוא לעורר רחמים כו' על נשמתו כו' והב' לבטש ולהכניע הקליפה כו' ע"י לב נשבר ונדכה":

זה שנקבע "בלבו באמת גודל הרחמ