81

ג. ביאור הדבר:

בגדר מצות תשובה כתב אדה"ז לעיל (פ"א¹²) "שיגמור בלבו. . לבל ישוב עוד לכסלה למרוד במלכותו ית' ולא יעבור עוד מצות המלך ח"ו הן במ"ע הן במל"ת", שמזה מובן, שעיקר ענין התשובה הוא קבלת עול מלכות שמים וקבלת עול מצות¹³.

דהנה בכל מעשה עבירה, יש בו פריקת עול מלכות שמים, דאם הי' עליו עולו ית', הי' מושל ברוח תאוותו כו' מצד עול מלכות שמים, כמו עבד, דאף שבהפקירא ניחא לי'¹⁴, ה"ה כופה א"ע מחמת עול אדונו שעליו. ולכן, ראשית ענין התשובה, "לשוב אל ה'", היא לקבל עליו מחדש את עול מלכותו ית'.

וזוהי השייכות דתשובה תתאה לה"א תתאה שבנפש — כי ה"א תתאה היא מדת מלכותו ית'¹⁵, ובעבודת האדם היא קבלת עול מלכותו ית'.

וזה מתאים עם דברי אדה"ז לעיל¹⁶, דה"א תתאה בנפש האדם קאי על עסק התורה והמצות במעשה — כי קבלת עול מלכות שמים שייכת למעשה, כמו עבד שמקבל עליו עול אדונו, שאין קבלת העול משנה את פנימיותו (שכלו ומדותיו) — שהרי גם אחרי קבלת העול "בהפקירא ניחא לי'" — אלא שבנוגע למעשה בפועל מתנהג כפי רצון אדונו; וכן הוא בעבודת השם, שקבלת עול מלכות שמים היא (בעיקר) בנוגע למעשה האדם, כל' אדה"ז הנ"ל "שלא יעבור. . מצות המלך ח"ו הן במ"ע הן במל"ת".

ד. והנה, כשם שמצינו בנוגע לה"א תתאה (ספירת המלכות) למעלה, ש"בנינה" הוא ע"י הספירות שלמעלה ממנה (וכמבואר בהערת אאמו"ר, ש"תפארת" ו"יסוד" הם "הראשים דמלכות") — עד"ז צריך לומר גם לענין ה"א תתאה שבנפש, קבלת עול מלכותו ית', דעם היות שקבלת עול (בפועל) שייכת ל"מעשה" וחיצוניות האדם, מ"מ, "בנין" מדת הקבלת עול שבאדם הוא ע"י הפנימיות שלו (שלמעלה ממעשה).

ויש לומר הביאור בזה:

ענין קבלת עול מלכותו ית' שאצל ישראל, אינו דבר חיצוני לבד (שכופה א"ע להתנהג כפי רצון המלך ושלא למרוד במלכותו ית'), אלא הוא בפנימיותו ועד שמושרש בפנימיות נפשו¹⁷, דלהיות ש"חלק הוי' עמו. . חלק משם הוי' ב"ה"¹⁸, וכל א' מישראל מקושר אליו ית' בפנימיות נפשו, הרי מלכותו ית' נרגשת בנפשו והוא מקבל עליו עולו ית'.

וזהו ג"כ מ"ש אדה"ז כאן "ואולם דרך האמת והישר לבחי' תשובה תתאה כו' הם שני דברים כו'":

ב' הדברים ד"לעורר רחמים כו' לבטש ולהכניע כו'", הם ה"פנימיות" דקבלת עול והיא "נבנית" על ידם [ע"ד ש"תפארת" ו"יסוד" הם "הראשים דמלכות" ובונים אותה], כדלקמן סעיף ה; ולכן נדרשים לבחי' תשובה תתאה שני דברים אלה, כי לאחרי שאדם פרק מעליו עולו ית', הרי מובן, שכדי לתקן זה ו"לבנות"