78

איך היו"ד ספירות נכללות ונרמזות בד' אותיות דשם הוי'), מ"מ, אין שום דבר חוצץ לפניו ית', ובמילא אין הגבלה בהתפשטותו ית' גם כפי שנמשכת על ידי ד' אותיות שם הוי'.

[והטעם ש"אין שום דבר.. חוצץ לפניו ית'" הוא ע"ד הדין הנ"ל בחציצה בטבילה, דכיון שאין להדבר החוצץ חשיבות (אם מצד מיעוטו או מפני שאינו מקפיד עליו), אין בכוחו לחצוץ בפני מי המקוה.

וכן הוא ברוחניות, שהטעם שאין שום דבר חוצץ בפני שם הוי' הוא לפי שלגבי שם הוי', כל הנבראים (אף שאינם "חלק משם הוי' ב"ה") בטלים אצלו ית', וכמשנ"ת בארוכה בתניא חלק שני⁴⁷, דמצד שם הוי', אף "דשם הוי' פירושו שמהוה את הכל"⁴⁸, הרי ההתהוות דשם הוי' היא באופן שהנבראים הם בטלים במקורם (כמו אור השמש כשהוא עדיין במקורו בגוף השמש), שכל מציאותם היא רק מקורם — וכיון שאין הם "מציאות", אין בכחם "לחצוץ" ולמנוע ההתפשטות דשם הוי', "אין שום דבר. . חוצץ לפניו ית'"].

ועפ"ז מבואר גם הטעם שהביא רק ד' ראיות, ולא ה' (גם לנגד קוצו של יו"ד) — כי "קוצו של יו"ד" הוא גילוי אור אלקי כפי שהוא למעלה מ"ציור" (אף לא "נקודה לבד", כהיו"ד), ובעבודה הו"ע המסירת נפש שלמעלה מטעם ודעת, וכיון שמדריגה זו אינה נתפסת ב"ציור"⁴⁹, ה"ז ע"ד "סובב כל עלמין", שלגבי' אין צריכים לשלול ש"אין שום דבר. . חוצץ לפניו ית'" (כנ"ל).

(משיחות ש"פ נצבים תשכ"ט, ש"פ וישב תשל"א)