69

המשכת החיות שמאתו ית' הוא רק בנוגע לפנימיות החיות ("הבל העליון").

ד. ולכאורה יש לעיין גם בנוגע לבני ישראל, ובהקדים:

לעיל בפ"ד¹⁶, לאחרי שמבאר שנשמת האדם היא "מפנימיות החיות והשפע. . כמ"ש ויפח", מוסיף: "וגם אח"כ ירדה. . ע"י בחי' האותיות שבמאמר נעשה אדם²⁰ וכו' כדי להתלבש בגוף עוה"ז התחתון".

ומזה מובן, דמ"ש אח"כ (בריש פ"ה), ש"המשכת וירידת הנפש האלקית לעוה"ז להתלבש בגוף האדם נמשכה מבחי' פנימי' ומקור הדיבור הוא הבל העליון" — אין הכוונה שהחיות המלובשת ב"הבל העליון" היא היא המתלבשת בנשמת האדם כפי שהיא למטה בעוה"ז בגוף, אלא היא צריכה להתצמצם ולהתלבש תחילה ב"אותיות שבמאמר נעשה אדם", שאין זה "הבל העליון" ("פנימי' ומקור הדיבור"), אלא דיבור ממש.

דהנה בפרק ה מוסיף חידוש עיקרי בענין "ויפח" לגבי המבואר לעיל (פרק ד):

משנ"ת לעיל שהנשמה היא "חלק²¹ משם הוי' ב"ה כדכתיב ויפח באפיו נשמת חיים ומאן דנפח מתוכו נפח", קאי על שורש הנשמה למעלה [והמשל ד"ויפח" הוא לענין זה, שכמו שב"הבל היוצא ע"י נפיחה" מלובש "כח וחיות פנימי' מבחי' הנפש החי'"²², כך שורש נשמת האדם "היא²³ מבחי' פנימי' החיות²⁴ היא חלק שם הוי' ב"ה"];

משא"כ בפ"ה מחדש, שגם "המשכת וירידת הנפש האלקית לעוה"ז להתלבש בגוף האדם נמשכה מבחי' פנימיות ומקור הדיבור הוא הבל העליון"²⁵ [ולכן: (א) ענין זה אינו שייך לכללות שם הוי' אלא רק ל"הבל העליון²⁶, המרומז באות ה"א תתאה"²⁷, (ב) בזה מוסיף אדה"ז "וכמ"ש ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חי'", להדגיש, שכאן הכוונה לשורש המשכת הנפש למטה להיות "נפש חי'", שזהו ע"י התלבשות הנשמה בגוף, שגם זה בא מ"ויפח"].

אבל אעפ"כ מובן ע"פ הנ"ל, שכדי שתהי' התלבשות הנשמה בגוף בפועל, צריכה החיות להתלבש תחילה גם באותיות הדיבור, "במאמר נעשה אדם".

ועפ"ז נמצא, שהנשמה כפי שהיא "