ספרי כ"ק אדמו"רלקוטי שיחותכרך לטביאורים בלקוטי לוי"צ על אגרת התשובהאגרת התשובה ב63

63

עבודה דהתבוננות ואהבה ויראה הם שכל ומדות של נברא36, ואילו ע"י עסק התורה ומצות, שהם חכמתו ורצונו של הקב"ה, הרי "אור ה' ממש" מקיף ומלביש את הנפש "מראשה ועד רגלה"37.

ומטעם זה מדגיש אדה"ז שד' אותיות של שם הוי' בנפש הן "סדר השתלשלות"38, שכוונת כולן היא להביא ל"עבודה האמיתית בעסק התורה והמצות" [ד"שכל הנעלם המרומז באות יו"ד. . בכחו לצאת אל הגילוי להבין כו'", ומההתבוננות כו' "נמשכה עבודה האמיתית כו'"] — לרמז, שע"י "עסק התורה והמצות" מתגלה זה שנשמתו היא "חלק משם הוי' ב"ה".

ז. עפ"ז יש לבאר הטעם שאדה"ז מצרף הענין ד"להשכיל באמתתו" (חכמה) לענין ההבנה (בינה) [והיו"ד קאי על "שכל הנעלם" (כנ"ל סעיף ג)]:

לפי הנ"ל יש מקום לומר, שהעבודה הנרמזת באותיות י"ה ("שכל הנעלם. . מעמיק שכלו ומרחיב דעתו להתבונן. . אהבה ויראה כו'") הוא רק ענין של הכנה והקדמה ושורש ל"עבודה האמיתית בעסק התורה והמצות" עצמה, ולפ"ז, בכוחות אלו (מצ"ע) לא נרגש באופן גלוי שהן "חלק משם הוי' ב"ה" (כיון שענינן — שכל ורגש של נברא, כנ"ל).

ועיקר השאלה הוא בנוגע לאות יו"ד — "שכל הנעלם":

בנוגע לאהבת ה' ויראתו (ובפרט כשהן "בבחי' התגלות לבו"39) יש לומר, דכיון ש"הם המתלבשים במעשה המצות להחיותם"40 — ובפשטות, שהן גורמות חיות והתלהבות בקיום התומ"צ, שעי"ז הקיום הוא בתכלית השלימות — הרי נמצא, שגם הן חלק מ"עבודה האמיתית בעסק התורה והמצות";

ואפילו בנוגע לההתבוננות בגדולתו ית' (דבינה) יש לומר, ע"פ הידוע שהמוחין אינם רק השורש ומקור אל המדות (הנולדות מהם), אלא שהם החיות של המדות (דככל שתתגדל ההשגה בטיב הדבר, כך תתגדל מדת האהבה והתשוקה אל הדבר ההוא כו') — וא"כ, גם "בינתו והתבוננותו"41 הן חלק מה"עבודה האמיתית בעסק התורה והמצות";

אבל בנוגע לענין החכמה, שהיא רק

הערות

  1. 36. ראה בארוכה תניא פל"ה (מד, סע"א ואילך), ד"נשמת האדם (מצד עצמה) אפילו הוא. . עובד ה' ביראה ואהבה. . אינה בטילה במציאות לגמרי. . רק הוא דבר בפני עצמו ירא ה' ואוהבו. . זה האוהב שהוא יש ולא אפס לית מחשבה דילי' תפיסא בי' כלל, ואין אור ה' שורה ומתגלה בו אלא ע"י קיום המצות שהן רצונו וחכמתו ית' ממש". וראה גם תניא פ"ד, מעלת "לבושי" הנפש (שהם מחשבה דיבור ומעשה של התורה ומצותי') על מעלת נפש רוח ונשמה עצמן. ע"ש.
  2. 37. ל' התניא פ"ד שם (ח, סע"ב). וראה גם שם פמ"ו (סו, א).
  3. 38. וי"ל שגם בביאור ד' אותיות שם הוי' למעלה מרמז אדה"ז ענין זה, בהדגישו "ואח"כ כשנמשכת המשכה והשפעה זו יותר למטה", שכל ד' אותיות השם הן המשכה אחת.
  4. 39. כהדגשת אדה"ז באגה"ת כאן.
  5. 40. תניא פט"ז (כב, סע"א).
  6. 41. ראה לקמן ס"ט, שזהו גם טעם כפל הלשון "מבינתו והתבוננותו". ע"ש.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.