56
שאין חסד ויסוד (טוב) שני ענינים שונים, שמדת החסד היא למעלה עדיין מדרגת המקבל, ורק ב"סוף הששה מדות" (יסוד) מתחדש ענין הירידה אל המקבל — אלא שניהם הם ענין אחד30, שחסד ויסוד הם ההתחלה והסוף של המשכה אחת (ההמשכה ד"מדות"31), שמזה מובן שכללות ענין המדות מכריח מציאותו של "מקבל".
ובזה יש לבאר עוד דיוק בל' אדה"ז כאן — שצירף יחד הביאור של אותיות ו"ה: "נכללת ונרמזת המשכה זו באותיות ו"ה", וכן בהדוגמא "וכמו האדם שרוצה לגלות חכמתו לאחרים ע"י דבורו" — כי בזה מודגש עוד יותר, שכללות ההמשכה שע"י מדות קשורה עם מציאות של "אחרים" כפי שהם מציאות נפרדת ממנו, שלכן, גמר השפעה זו (שע"י אות וי"ו) הוא ע"י דבורו ית' (הנרמז באות ה"א אחרונה)32 — "כמו אדם שרוצה לגלות חכמתו לאחרים ע"י דיבורו"33.
ז. והנה, כיון שביאור זה בד' אותיות שם הוי' למעלה ובנפש האדם כתבו אדה"ז באגרת התשובה, מסתבר לומר, שגם פרטי הענינים שבביאור זה שייכים לענין התשובה.
ויש לומר הביאור בזה:
בתחילת הפרק34 מביא אדה"ז "ביאור מלת התשובה ע"ד הסוד, תשוב ה', ה' תתאה תשובה תתאה, ה' עילאה תשובה עילאה"35. ועפ"ז יש לומר, שהביאור בהמשך הפרק ע"ד ד' אותיות שם הוי' בנפש האדם, הוא בהתאם לב' מדריגות אלו שבתשובה.
הסברת הענין:
החילוק בין תשובה תתאה ותשובה עילאה מבואר בהמשך הפרקים באגה"ת: תשובה תתאה היא התשובה על עוונות, לתקן הפגמים כו' שע"י מעשיו הרעים36, ותשובה עילאה ענינה — השבת הנפש "מעלה מעלה למקורה ולדבקה בו ית'
הערות
- 30. ויש לומר, שזוהי כוונת אאמו"ר במ"ש "בקר דאברהם ובקר דיוסף" (ומציין לביאוה"ז) — שזה ששניהם נקראים "בוקר" (המורה על אור וגילוי) מורה שחסד ויסוד מהותם א', ורק שזוהי ההתחלה וזהו הסיום. ולהעיר מסידור עם דא"ח מט, ד ואילך (מאמרי אדמו"ר האמצעי על נ"ך ע' קסו ואילך).
- 31. שהן (בכללות) המשכה אחת. ויש לומר שמודגש גם בזה שכל השש מדות נרמזות באות אחת — וי"ו. ואולי י"ל שזהו דיוק ל' אדה"ז "הנכללות כו' במספר שש", שכל השש הם מציאות אחת.
- 32. ועפ"ז יש לבאר סגנון ל' אדה"ז בהמשך דבריו "הנכללות כו' במספר שש שבפסוק לך הוי' הגדולה וכו' עד לך הוי' הממלכה וכו' ולא עד בכלל כי מדת מלכותו כו'", שמזה גופא מובן שבעצם גם "לך הוי' הממלכה" שייך להמדות, אלא שעכצ"ל ש"לא עד בכלל, כי מדת מלכותו כו' נכללת ונרזמת באות ה"א כו'".
- 33. דלכאורה אינו מובן: כיון שהמשכה זו היא ע"י מדות, הו"ל לנקוט דוגמא פשוטה, ממדת החסד שבאדם, שרוצה להטיב לזולתו — ולמה הביא דוגמא מהשפעת שכל לאחרים[ednref_13_*]? אלא שבנפש האדם, המדה שבלב ה"ה עדיין למעלה מהזולת בפועל, עד שיכול להיות התעוררות המדה בלי זולת (כנ"ל הערה 20), ולכן הביא דוגמא מ"אדם שרוצה לגלות חכמתו לאחרים ע"י דיבורו", שגם הרצון (ה"מדה") "לגלות חכמתו לאחרים ע"י דיבורו" לא יתכן בלי מציאות של "אחרים".
- 34. צג, ב.
- 35. ע"פ רע"מ נשא קכג, אב. וראה הערה 38.
- 36. אגה"ת פ"וז. [edn_13_*] אף שבפשטות הטעם, כי רוצה לבאר איך שהמשכה זו עצמה שבאות יו"ד נמשכת למטה. ואכ"מ.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.