19

דיל עוד פעם את הערים שבעבר הירדן לאחרי שהבדיל אותן שבארץ כנען, שרק אז חל עליהם שם עיר מקלט, וכן פירשו מפרשים³⁶ דברי הספרי³⁷ "מנין שצוה משה את יהושע להפריש להם ערי מקלט כו'", דהיינו "שצוה משה את יהושע שהוא הוא יפריש כל ששה ערים שגם אותם שבעבר הירדן לא היו קולטים עד שהפריש יהושע כל שש ערים"³⁸; משא"כ לאופן השני, לא הי' צ"ל עוד הבדלה ע"י יהושע, אלא לאחרי הבדלת יהושע חל שם עיר מקלט עליהם (למפרע?³⁹) ע"י הבדלת משה.

ויש לומר, שבזה פליגי רש"י והרמב"ם, ובהקדם השינוי בין לשון הרמב"ם ולשון רש"י: ברמב"ם הלשון "אמר הואיל ובאה מצוה לידי אקיימנה", והוא לשון הגמרא במכות; אבל רש"י שינה מלשון הש"ס וכ' "מצוה שאפשר לקיימה אקיימנה".

והחילוק בין ב' לשונות הנ"ל: הלשון "באה מצוה לידי" מדגיש אפשריות קיום המצוה מצד הגברא ("באה. . לידי"), משא"כ הלשון "מצוה שאפשר לקיימה" מדבר על האפשריות מצד החפצא, "מצוה שאפשר לקיימה"⁴⁰. וזהו תוכן החילוק בין שני אופנים הנ"ל: לאופן הא' שמעשה משה הי' רק הכנה בעלמא, הרי מעשהו נקרא בשם "מצוה" רק מצד הגברא, שהוא הי' עסוק ב(הכנה ל)דבר מצוה, אבל מצד החפצא לא נפעל עדיין גדר של מצוה; משא"כ לאופן הב' הרי חל שם "מצוה" על מעשה משה גם מצד החפצא, כיון שהוא הבדיל ערים אלו לערי מקלט (אלא שלא חל בפועל עד לאחרי שיהושע הבדיל אותן שבארץ כנען).

ובזה פליגי רש"י והרמב"ם — דרש"י ס"ל שמעשה משה פעל שיחול עליהן שם עיר מקלט⁴¹ (אלא שהחלות בפועל היתה אח"כ בימי יהושע), ולכן כ' "מצוה שאפשר לקיימה אקיימנה"; משא"כ הרמב"ם ס"ל שהי' רק הכשר בעלמא, ולכן נקט לישנא "הואיל ובאה מצוה לידי אקיימנה"⁴².

ז. מ"יינה של תורה" שבפירוש רש"י:

זה ששלש הערים שבעבר הירדן לא קלטו עד שהובדלו אותן שבארץ כנען דורש ביאור, לכאורה, דכיון שבני גד ובני ראובן וחצי שבט מנשה כבר התיישבו בעבר הירדן (כמסופר בס"פ מטות