15

ג. והביאור בזה:

הפעם הראשונה שנתפרש בכתוב ענין הבדלת ערי מקלט היא בפ' מסעי, ושם נאמר¹⁰ "כי אתם עוברים את הירדן ארצה כנען והקריתם לכם ערים ערי מקלט תהיינה לכם. . והערים אשר תתנו שש ערי מקלט תהיינה לכם את שלש הערים תתנו מעבר לירדן ואת שלש הערים תתנו בארץ כנען ערי מקלט תהיינה", הרי שהזמנת והבדלת ערי מקלט (גם אלו שבעבר הירדן) הוא לאחרי ש"אתם עוברים את הירדן"¹¹.

ומשמע מזה, שמצות ערי מקלט הוא דבר התלוי בארץ ישראל, ע"ד מצוה התלוי' בארץ, שלכן לא חל החיוב והמצוה אלא לאחרי שעברו את הירדן והיו בארץ ישראל, אלא שכיון שגם עבר הירדן ירשו בני ישראל ודרים שם¹², לכן עושים ערי מקלט גם (בדרך טפל¹³) בעבר הירדן¹⁴.

והנה החידוש שנתחדש בפשטות הכתובים בפרשת ואתחנן הוא, שעד אז הי' משה עדיין מצפה שמא יורשה לו ליכנס לארץ (ובפרט לאחרי כיבוש סיחון ועוג, ש"דמיתי שמא הותר הנדר"¹⁵), אבל בפרשתנו כבר נאמר למשה (לאחרי ש"ואתחנן אל ה' גו' אעברה נא גו' — ויאמר ה' אלי רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה עלה ראש הפסגה גו') כי לא תעבור את הירדן הזה"¹⁶.

וזהו מה שפירש רש"י כאן עה"פ "אז יבדיל" — שהמדובר הוא לאחרי שישראל כבר מוכנים ליכנס לארץ [וכמפורש בכתוב שלפנ"ז¹⁷ "להוריש גוים גו' להביאך לתת לך את ארצם נחלה כיום הזה", ובפרש"י "כאשר אתה רואה היום"], וכבר ידוע שמשה אינו נכנס עמהם, הנה "אז" — "נתן לב להיות חרד לדבר שיבדילם":

הפירוש הפשוט של חרדה זו, יראה הנובעת מחשש אם מעשיו בזה הם כדרוש וכדבעי. וזהו שמשה "נתן לב להיות חרד לדבר שיבדילם — ואע"פ שאינן קולטות עד שיבדלו אותן שבארץ כנען כו'" — דכיון שהיא מצוה התלוי' בארץ, שכל גדר של ערי מקלט הוא לאחרי שיעברו את הירדן לארץ כנען, חשש שמא גם הזמנת והבדלת הערים היא רק לאחרי כניסתם לארץ ישראל, ואין מקום שמשה יבדילם קודם לכן.

ויתירה מזו יש לומר, ד"חרדה" זו היא