220

יתירה בחינוך על טהרת הקדש של בני ישראל, דפשיטא שגם חינוך הבנות בכלל זה [וכמובא בפוסקים ומהם בהלכות ת"ת לרבנו הזקן סוף פרק א', גם הנשים חייבות ללמוד הלכות הצריכות להן וכו' כל מצות עשה שאין הזמן גרמא וכל מצות לא תעשה של תורה וד"ס], וגם זה יקרב היעוד אשר יהפכו ימים אלו לששון ולשמחה, ותקוים ההבטחה דנחלה בלי מצרים.

בכבוד ובברכת הצלחה

(ממכתב ו' מנ"א תשי"ט)

בנועם קבלתי מכתב כת"ר מיום ט"ז בתמוז בצירוף התרומה מהאשה. . . לישיבת. . .

למותר להאריך לדכוותי' בגודל זכות המעשה, ובפרט בעת הצורך הזאת אשר לולא חסרון אמצעי כסף כמה אפשר הי' להרחיב פעולות הפצת התורה וחיזוק היהדות על טהרת הקדש. ויישר כוחו וחילו לעשות כהנה וכהנה. . .

ולקשר עובדא טבא הנ"ל עם ענינא דיומא דבין המצרים, הנה אמרו רז"ל לא חרבה ירושלים אלא בשביל שבטלו בה תנוקות של בית רבן (שבת קיט, ב). והרי החיוב דזכרון המאורעות והימים האלו בודאי כוונתו הוא התיקון על ידי שלילת הסבות שהביאו להחורבן — חיזוק החנוך על טהרת הקדש, ובפרט בארצנו הקדושה ת"ו, היושבת וראשה חפוי כאשה עקרה שלא ילדה כו', להרבות ולהוסיף שם תשב"ר וגדיים נעשים תיישים תלמידי ישיבות כהנה וכהנה נחמה בכפליים, עדי יקויים היעוד הקטון יהי' לאלף והצעיר לגוי גדול.

(ממכתב כ' תמוז תשכ"א)

מאשר הנני קבלת מכתבם בצירוף המאזן שנתי.

והרי ימים אלו מסוגלים וזקוקים ביותר לעניני גמ"ח צדקה, אשר נקודתן אהבת ישראל, לתקן את ההנהגה בעבר, החסרון בנקודה זו — שהייתה, כמבואר מחז"ל (יומא ט, ע"ב), והרי התקון צ"ל באותו ענין עצמו — אהבת חנם, וכשמחלישים ועד שמבטלים אותה הסיבה (ענין האמור במס' יומא שם) הרי בד"מ בטל המסובב,

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.