199

... ובמה שהעיר בענין מצות ציצית אם מקיים המצוה בכל שעה שמלובש בציצית או רק בשעה ראשונה וע"ד נטילת לולב.

הנה מובן הדבר גם ממה שנאמר וראיתם אותו וזכרתם, וכמו שהזכירה בכל עת מצוה היא הרי גם סיבתה היא הראי' כן הוא, ומפורש הדבר בראשונים בספר היראה לרבנו יונה קרוב לתחלתו שכותב וז"ל: עיקר מצות ציצית ללבשו תמיד (כן הוא גירסת הגר"א בביאורו לשו"ע או"ח ריש סימן כ"ד וכן הוא גם דעתו של הגר"א, ראה שם). ובפסקי דינים לאדמו"ר הצמח צדק או"ח סי' ב' ס"ק ז' משמע דעתו שבכל שעה זהו מצוה דאורייתא (ולא רק הידור דרבנן), וראה ג"כ בפירוש האבן עזרא במדבר ט"ו ל"ט שגם שם מוכח כן.

בברכה לאריכות ימים ושנים טובות.

(ממכתב כ"ז ניסן תשי"ד)

... ה) הכנסת החוט לנקב מן הצד — בט"ג, ז"ל אדה"ז בסידורו: אחר שעשה הקשר העליון כראוי.

ואו) מה שהעיר בהנ"ל לענין בירור מהו אורך ורוחב — יעוין פס"ד להצ"צ לאו"ח סי"א.

(ממכתב ימי הסליחות תשט"ו)

... בטח למותר להעיר לעורר ע"ד ההכרח שימשיך קשור מכתבים עם חתנו בעל בתו הנ"ל הרב. . . להסבירו בפרטיות ע"ד גודל הזכות והאחריות שיש עליו לקרב את לבן של ישראל לאביהם שבשמים, ואין אתנו יודע עד מה, ולפעמים הנה ע"י קירוב איש אחד מישראל מקימים דורות בנים ובנות יראים וחרדים לדבר ה' ובמילא כדאי כל השתדלות עמל ויגיעה, יגיעת נפש ויגיעת בשר, אפילו בשביל נפש אחת מישראל, שהוא לא רק עולם מלא מצ"ע אלא גם בפשטות מצד זרעו וזרע זרעו עד סוף כל העולם (וידוע הפי' בחסידות, סוף כל העולם — אז זיי מאכן א סוף צום העלם והסתר), והשי"ת יזכנו שנראה זה בעיני בשר ממש, אשר זה בא ע"י הבטחון שלמעלה מטו"ד וכידוע ג"כ שזהו מהפי' דתיבת ציץ, וציצית. ציץ מל' הנה זה עומד אחר כתלנו גו' מציץ מן החרכים (יעוין בלקו"ת ס' דברים צא, ג) שזה קאי על זמן הגלות, ומקום הציץ הי' על המצח, ענין הבטחון והתקשרות למעלה מטו"ד, עיין