190

לאחרי שינשאו כל יוצאי חלציהם שי' יש מקום להתבונן הלחשוב עד"ז או לא.

כיון שזהו ציווי תוה"ק (השם) בודאי שזהו טוב ואושר אמתיים

(ממענה שלהי אדר תנש"א)

החתונה^* הייתה כדת משה וישראל, ז' ברכות וכו' — ז.א. שזהו זיווגה האמיתי, ואין כל מקום למח' כאלה שכותבתן. וכבר א"ל, שעלי' לקחת ולהיות עסוקה, ולחיות חיי' ע"פ התומ"צ. ובמה שספק אצלה — להתייעץ עם נשי חב"ד. ואז יבטלו הפחדים שלה וכו'. ואכפול עוה"פ — שתחפש ותמצא משרה מתאימה.

בנועם קבלתי מכ' מכ"ט חשון והקודם ונהניתי לקרות בו ע"ד הלימודים השונים שהוקבעו וההתועדות בעת המוכשר, ובטח למותר להעירו, כי מובן הוא מעצמו שבודאי אין בזה ענינים של השגת גבול ופעולת נפילת רוח של אחרים כי די' ומספיקה העבודה לכל אחד מאתנו מבלי לנגוע בפרנסתו של חבירו ברוחניות וכו'.

ומ"ש במוסגר על ענין המשקה^*, אשר כנראה שזהו בהמשך למה שדברתי. . הנה כנראה שלא מסר הנ"ל את הנימוקים ג"כ, והוא אשר לדעתי הנה מצד שני ענינים נשתנה המצב מאז, שהי' מנהג רווח ענין שתיית המשקה בשופי, א) כי ניתנו כבר הכחות לאנ"ש, ע"י רוב המאמרים הקלים והשיחות בענינים של הסברה והבנה לפעול על השומעים מבלי שיהיו זקוקים למשקה בשופי, ודי ומספיק גם המעט שבזה. ב) כיון שבזמן האחרון ביחוד נדרש מאתנו בהדגשה יתירה הענין הפצת המעיינות חוצה, הנה עלול ענין השופי דמשקה לבלבל לזה ביותר, מה שלא הי' נוגע כ"כ כשהפצתה הי' מצוי' בהד' אמות של החסידים ואנ"ש בלבד. ונסתייעתי לסעיף א' ממה ששמעתי פעם מכ"ק מו"ח אדמו"ר בריגא שאמר "איך בין איצטער