177

בשו"ע, לא שייך בזה הצבעת הרוב. וגם לא שייך בזה לומר שנשתנו הזמנים והתנאים וכו', שהרי מהי"ג עקרים הוא שזאת התורה לא תהא מוחלפת. ושינוי התנאים יכול לפעול רק באם רואים שהמצב דורש לעשות סייג וחומרה יותר מהפס"ד, שאז הוא בגדר "עשו סייג לתורה". וגם בזה הפוסק והמחליט סופי הוא רב מורה הוראה מוסמך וכו'.

ואם בכל עניני תורה הדברים אמורים, על אחת כמה וכמה בנוגע להחששות של איהפרדה, היפך הצניעות וכו', שרואים במוחש שאם נכשל בזה אחד או אחת מהכתה והחבורה, הרי יש בזה מעין "מחלה המתדבקת". וכיון שבטבע קלקולים אלו להיות בחשאין ובסודיות, הרי הסכנה גדולה עוד יותר, כיון שכמה זמן עובר עד שנתגלה הדבר, וגם לאחרי זה קשה לעמוד על הפרטים לדעת מי המשתתפים והמשתתפות וכו'. ובודאי לדכוותייהו אין כל צורך להאריך בדבר.

ואם בכל מקום וזמן כל האמור בתוקפו, על אחת כמה וכמה בארץ הקודש, ארץ אשר תמיד עיני ה"א בה מראשית השנה ועד אחרית שנה, ובמיוחד בתקופתנו — רבת המבוכות ושינוי היחס לדת בכיוון בלתי רצוי; ועוד, וגם זה עיקר, שבאו אלי' כו"כ מבנ"י מאחורי מסך הברזל בתקותם חזקה אשר באים לארץ אשר כשמה כן היא, "ארץ קדושה", כפי שנקראת בלשון כל העמים לרבות שפת מדינתם. וכן אלה שבאו מארצות המזרח, אשר שם הקפידו ביותר כל תושבי המדינה בעניני צניעות, והיהודים בפרט בנוגע בעניני טהרת המשפחה, ובבואם לאה"ק מצאו המצב בצניעות כה ירוד עד שהי' להם כהלם.

לכתבם אודות הקושיים שבדבר, הרי כמדובר כמה פעמים כיון שהתורה ניתנה מאת בורא עולם ומנהיגו בכל מקום ובכל עת, כולל גם תקופתנו זו, בודאי ובודאי אשר הוא נותן כל הכוחות הדרושים להתגבר על כל הקושיים וההעלמות וההסתרים. אלא שרצה ה' אשר כאו"א מישראל יראה שהוא בן עם חכם ונבון, ולכן ניתנה לו בחירה חפשית. אבל מובן שרצונו ובקשתו של הבורא ית' היא — ובחרת בחיים.

מהאמור מובן שענין ההפרדה לא ניתן לפשרות. ומה שכותבים שישנה פעולה משותפת אבל היא רק אחת לג' שבועות, תמהני איך מסבירים להמשתתפים שאחת לג' שבועות מותר הדבר מה שאין כן לעתים תכופות יותר!

ולסיים מענינא דיומא, בהמצאנו בחודש שסיומו וחותמו הוא ימי החנוכה, והכל הולך אחרי החיתום, הרי אחת ההוראות דימים אלו, ובנוסח ד"ועל הנסים", אשר אף שהיו חלשים ומעטים (בכמות) בכל זה עמדו בתוקף ונחלו נצחון גמור נראה לעין כל בהמאבק שלהם על התורה ומצותי' בלי פשרות, ועד כדי כך אשר נתוספו ימים "להודות ולהלל לשמך הגדול".

ועוד הוראה עיקרית ממצות נר חנוכה, אשר אף שמקיים המצוה בשלימותה כשמדליק נר אחד בליל ראשון, מוסיף עוד נר בליל שני, וגם כשקיים המצוה