173

כנראה מכהנ"ל חסרה אצלו (לע"ע) נקודה עיקרית, וזהו סיבה האמיתית למצבו וכו'. והיא:

מאריך ומפרט ע"ד מה שעבר עליו, האַכזבה שישנם כאלה שהיו צריכים לעזרו ולא עזרו כלל וכלל וכו'

ואינו מזכיר אף מילה אחת — מה עשה בפועל לתועלת ממשית של אחרים? — במשך כל ימי חייו? מה שמבהיל יותר — שכנראה מסגנון מכתבו אין נופל במח' הרעיון שאולי חובתו היא לעזור לאחרים בפועל (לא רק ע"י — רצון, דבור יפה, הפגנה אודות ענינים שאין יכול לשנותם כלל וכיו"ב); ולאידך גיסא פשוט אצלו שכל מה שעשו אחרים בשבילו מיום הולדו וע"ע — מגיע לו בפשיטות ואין זה מחייב אותו כלל לשכוח כל רצונותיו שלטובת עצמו ולהשתדל ביגיעה ככל הדרוש — להרבות טוב וקדושה בסביבתו (שעי"ז יתוסף זה לכל אלה שעזרוהו כנ"ל) ובמדה מאקסימלית. והרי אפשר שזהו כל תכלית ביאתו לעולם!

פשוט שהתירוץ שכו"כ מהנוער מתנהגים כמוהו — אינו תירוץ כלל. ואדרבה מגדיל הקושיא: למה לא עזרם לראות טעותם?

בנוגע לפועל: יחליט בתוקף ע"מ לקיים בפועל — שיב"ח הבע"ל (לכה"פ) יחי' יום יום ע"פ התומ"צ, ילמוד בהתמדה וביר"ש וכו' — מבלי לחשוב ע"ד ענינים אחרים (כולל גם טובת עצמו ורצונותיו) כלל —

[בירות"ו, באם א"א — בתו"ת דכחב"ד וכיו"ב] וזה יתן לו היכולת לשנות באמת השקפתו דע"ע ולסדר חייו מחדש וכו'.

השמות ואזכיר עה"צ.

אין^* שליחותו של איש ואשה מבנ"י לעלות להרעיש ולזעזע את העולמות — כ"א לעשות לו ית' דירה בתחתונים (ומתוך שמחה וטוב לבב) — ע"י תומ"צ והמעשה הוא העיקר [באם יוצרך לזה זעזוע עולמות במילא יזדעזעו], בנוגע לעקרת הבית [האשה], לכל לראש בעניני הבית, ובדרכי נועם ושלום — שהם דרך התורה, וכמש"נ דרכי' גו' שלום — ובאופן מסודר (כפשוטו) דוקא, היפך הלעו"ז "ולא סדרים", וכ"ז למטה מעשרה טפחים שלשם נתנה התורה.

(ממענה תשכ"ז)