172

בענינים טבעים אין ההדגשה על ההכרה כ"א על הנהגה בפועל בכדי להראות עצם מציאותו, ראי' על האמור, כוונתי, ששינוי ההנהגה מפני שהדרך החדשה קלה יותר לפישעה, ורק שלפעמים מבלבל הכרה המלאה שאחריתה מרה הוא, שהשינוי לא רק בהנוגע לענינים של תוה"ק אלא גם בענינים המהרסים בריאות הגוף, ואשר כל רופא יאמר בהחלט, שזהו נגד השכל הבריא ונגד רגש האנושי וכו' ובכ"ז נחלש בהם ואולי עוד יותר, והרי בודאי שלזה אין כל שייכות הנהגת פלוני בין אדם למקום וכו', כ"א כנ"ל שקל יותר לא לרסן את עצמו מאשר לרסן.

וכשיתבונן לאמיתתו של ענין בשינוי האמור, בודאי יודה על סיבות השינוי, ויהי רצון שמזה יסיק את המסקנא המידית, שמחובת האדם באשר הוא אדם לחיות חייו כאדם ולא כבהמה ר"ל, והחילוק הוא, שאדם יכול לשלוט ברוחו, ובלשון החסידות, שיהי' המוח שליט על הלב, משא"כ הבהמה שבאדם, ז.א. נפש הבהמית, וק"ל.

מהאמור מובן שמה שכותב בסיום מכתבו את הכינוים שאקרא לו, אינו מתאים כלל וכלל, והכינוי שכן אכנה לו, ותקותי חזקה רק לתקופה קצרה, היא, שלע"ע נפל הוא תחת השפעת היצר, ועדיין לא התאושש להלחם נגדו, ולהסביר לעצמו, שבהבריאה סוג הדומם הוא יותר (בכמות) מסוג הצומח, והצומח יותר מסוג החי, והחי יותר מסוג המדבר, ובמין המדבר, האנשים העמים הפראים הם הרוב בכמות לגבי אלו הנקראים נאורים, ועם ישראל הוא המעט מכל העמים מעת היינו לעם במעמד הר סיני, ובבני ישראל עצמן, אלו השומרים תורה ומצות וחיים חייהם על פיהם בשלימות לע"ע עכ"פ בעוה"ר אינם מהווים הרוב, וכמו שהיפך הטבע הוא שיאמר אדם שרוצה לחיות חיי בעל חי צומח ודומם מפני שהם הרוב בכמות, ועד"ז הוא בכל שלב ושלב מכולם.

ועוד להוסיף שהובטחנו, בל ידח ממנו נדח, וידוע פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר בזה אשר יהודי צ"ל אַ קלוגער (חכם) ובודאי שסו"ס יעמידוהו במעמד ומצב המתאים לו מתאים לנפשו שהיא חלק אלקה ממעל ממש עד שאפילו בעת החטא היתה באמנה אתו, הנה ישתדל הוא בכל יכולתו להסביר לעצמו זה, ובלשון אחר מבלי תסבוכת יתירה ומבלי שקו"ט מיותרת לגמרי, וכמאמר חז"ל במשנתם, המעשה הוא העיקר.

ובהמצאנו בין גאולה לגאולה, י"ט כסלו וערב ימי חנוכה יהי רצון שיתחיל השינוי בכיוון האמור תיכף ומיד ובאופן דמוסיף והולך מוסיף ואור וכהוראת ימי חנוכה על פתח ביתו מבחוץ ואפילו מבחוץ ומוסיף בהם מיום ליום ומלילה ללילה.

המחכה לבשו"ט בכל האמור.

(ממכתב כ"ב כסלו תשכ"א)