168

ולאחריהם — עשיריות דורות שומרי תורה ומצות, אלא שנתן השם הבחירה לאדם בנוגע להנהגתו, אבל אין כלל ביכולתו לשנות את העצם העיקר והפנימית שלו.

(ממכתב בדר"ח מ"ח תשל"ח)

במענה לשני מכתבי', בם כותבת ראשי פרקים מחיי', מצב רוחה, ומצבה בכלל בזמן האחרון, וכולי.

והנה בכלל אין פלא בחוסר שלוה פנימית באיש או אשה הישראלית אם אין הנהגתם היוםיומית מתאימה לטבע הפנימי והעצמי שלהם, זאת אומרת מתאימה למה שנאמר בתורתנו הק' ביחס לכל אחד ואחד מבני עמנו: בנים אתם לה' אלקיכם. שאם בנוגע לילד סתם עליו להתנהג באופן המתאים להוריו, על אחת כמה וכמה ועד לאין קץ בנוגע לבניו של מקום, בני ובנות ישראל, שאביהם שבשמים הורם דרכם בחיים בתורתו (לשון "הוראה"), הנקראת "תורת חיים", והלא הוא גם הבורא שבראם באופן המתאים לחיים אלו. שלכן הפרעה בהנהגה האמורה מביאה הפרעה בשלוה הפנימית וכולי.

מהאמור מובנת גם כן העצה העיקרית לתיקון המצב, והיא שלכל לראש צריכה להתנהג מכאן ולהבא באופן המתאים לרצונו של ה' בורא האדם ומנהיגו, כמפורט בשלחן ערוך.

מובן שמשער אני שיש מקשים על הנחה האמורה מהמציאות שכמה מאלו שאינם מקיימים את המצוות ובכל זה כנראה אין חסר להם מאומה, גם לא בנוגע למנוחת הנפש וכולי. ותירוץ הקושי' גם כן פשוט הוא: א) בסגנון חכמינו — אין אדם יודע מה שבלבו של חברו, ובפרט בשטחים שמכמה טעמים מובנים אין חברו רוצה לגלות אותם להזולת. ב) בדוגמת חולי הגוף ר"ל, אשר כשאין החולה מרגיש שחולה הוא אין זה סימן בריאות, אלא אדרבה, סימן שהחולי כבד עליו. ועל דרך זה ועוד ביתר שאת הוא בנוגע למצב בריאות הנפש.

לשאלתה בנוגע לעצה מעשיית וכולי, הנה על פי התיאור במכתבה עלי' להתחיל לסדר חיי' באופן שתתרגל לחיים מסודרים מדי יום ביומו, אשר זה יקל עלי' להיכנס למסלול חיים קבוע, משמעת עצמית, מוח ושכל שליט על הלב והרגש, וכולי.

מובן שאין בהנ"ל שלילת הכתוב בתחילת המכתב, כי אם במסגרת זו עצמה הרי על האדם לעשות בדרך הטבע, וכנראה מהגורמים העקריים במצבה הוא הבלי