167

ממש, וכשיתגבר עליהם יראה שאדרבה, שהוא מאמין בן מאמין, ועובד את ה' מתאים להכתוב ואהבת את ה' אלקיך גו' ושננתם לבניך גו' וקשרתם לאות על ידך גו'.

אם יכתוב שמו ושם אמו, שכן מזכירים בתפילה, אזכירו לברכת ה' בתוכן מכתבו, כולל ג"כ לעבוד את ה' מתוך מנוחת הנפש ומנוחת הגוף, וכמצווה עלינו — מתוך שמחה, וגם מתוך הרחבה כפשוטה.

בכבוד ובברכה.

(ממכתב כ"ז סיון תש"מ)

... במ"ש אודות. . . שי', שכבר אזלו ותמו כל האותיות לדבר אתו, מובנת הסתירה מזה למה שמסיים אחרי כן שבדבוריו מאז הוא עומד. שהרי כיון שאין אמת אלא תורה והוראותי', וידועה ג"כ אחת ההוראות שלה¹ שכל איש ישראל רוצה לקיים האמור בתורה אלא שישנם כאלו שיצרם הרע אנסם (ולכן מועילה כפי', כיון שאינה אלא הסרת האונס) וכפי', הרי, לפעמים, בדברים חזקה ביותר מאשר באופן אחר, ופשיטא שהיא נעימה יותר, הרי כל זמן שאין הזזה בעמדתו של האמור, ה"ז ראי' מוכחת — שעדיין לא דברו אתו עמו כלומר אליו. והרי המצוה של הוכח תוכיח ביארו חז"ל² שהיא עד כדי נזיפה עד כדי קללה ועד כדי הכאה. והנ"ל הוא ע"פ דין שבתורת הנגלה, ועאכו"כ לפנים משורת הדין וע"פ פנימיות התורה. והמפורסמות — אשר, סו"ס, בל ידח ממנו נדח. ובפרט שקרב קץ הגלות ומוכרח להיות כולו זכאי. וידוע הפירוש בזה שהרע נפרד מהטוב לצד א' כולו זכאי כו' — בודאי שיש לפעול על הנ"ל. . .

(ממכתב ד' ניסן תשי"ח)

... לכתבו אשר "מוצאי ממשפחה חילונית" — ודאי אשר ה"חילוניות" היא תופעת לואי ו"לבוש" חיצוני המכסה את העיקר והעצם הנמצא בו — שהרי כל אחד (ואחת) — ממשפחתו שי' — בן אברהם יצחק ויעקב (ובת שרה רבקה רחל ולאה)