166

וכל אחד ואחת מאתנו יעשה בכל האמור ובחיות ובהתלהבות, מתאים לגודל ערך התפקיד ובאופן כהוראת ימי חנוכה הבאים, ונר חנוכה, שמדליקים מוסיף והולך מוסיף ואור מיום ליום.

בכבוד ובברכה.

(ממכתב י"א כסלו תשל"ד)

מאשר אני קבלת מכתבו מיום ו' בסיון, שהגיעני באיחור זמן רב.

והיפך הסדר הרגיל, אתחיל מסיומו, ובלשונו: "אינני דתימאמין" כו'. ומציין אני האמור במירכאות, כדי שלא להכשל בעוון החמור של מוציא שם רע על איש מבני ישראל, אשר תורתאמת מעידה עליהם שהם מאמינים בני מאמינים, כמפורש בכמה מקומות בתורה, מתחיל עוד מזמן היותם בגלות הקשה בארץ מצרים, ערוות הארץ (שבת צז, א הובא בפירוש רש"י על התורה), על אחת כמה וכמה לאחרי מתןתורה, אשר הקב"ה בורא עולם ומנהיגו קבע ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש.

אבל כיון שרצה הקב"ה שכל אחד מישראל, ששייך לעם חכם ונבון, יעשה הטוב והישר מרצונו הטוב ולא שיהי' מוכרח בזה, לפיכך נתן לכאו"א בחירה חפשית — ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב גו' ובחרת בחיים. אבל אין היהודי יכול לשנות את העצמיות שלו וטבעו האמתי. אלא שלפעמים מפני סיבות שונות נשאר זה בפנימיותו, וההרגל הנעשה טבע שני מכסה על טבעו האמתי, עד שטחו עיניו מלראות הענינים לאמתתם. ומשל למה הדבר דומה לאדם שנברא יפהעינים (וכלשון הכתוב "עיניך יונים", כיונה זו המכירה ודבקה בבן זוגה). אבל הרי ניתנה לו גם האפשריות שיכניס לתוכן עדשות צבעוניות, והרואה בעיני בשר אינו מבחין אם זה צבע עיניו או צבע העדשה, וכשהעדשות כעורות הרי גם כן רואה את כל העולם כולו באופן מסולף.

וידוע ביאור הרמב"ם, מורה הנבוכים בדורו ועד לדורות אלו, אשר כל איש הישראלי רוצה באמת לקיים כל המצווה עליו, אלא לפעמים "יצרו אונסו" וכשמבטלים בלבול היצר, באיזה ענין שיהי', מתגלה העצם והטבעיות האמתית ורצונו האמתי (ראה רמב"ם הל' גירושין ספ"ב).

ובזה גם כן המענה לכתבו אשר קשה לו השמירה וההקפדה על ההלכות, או שנדמה לו שמקיים מתוך פחד וכו', שאין אלו אלא פתויי היצר ודמיונות שאין בהם