165

על דבר מהותו הרוחנית של עמנו, כיצד יהי' קיומו וגורלו, ומה חייבים מורי ישראל ומנהיגיו לעשות בזה?

נביא ספר הזכרונות דברי הימים של עמנו ונראה מה הי' בעבר. שהרי עברו של עמנו בני ישראל, בתור עם ובתור יחידים, מגוון הוא בתכלית, בשנויים מן הקצה אל הקצה, הן בגשמיות והן ברוחניות, הן בנוגע לעצמם והן בנוגע לסביבתם, מתחיל מהתקופה שעלי' כתוב "איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו" (גשמיות) ובית המקדש עומד על תלו (ברוחניות), "וכל מלכי ערב ופחות הארץ מביאים זהב וכסף לשלמה", "וכל מלכי הארץ מבקשים את פני שלמה" גו' (מה שנקרא עתה "המצב הביןלאומי") — ועד לחושך כפול ומכופל של הגלות, תיכף לחורבנו של בית המקדש הראשון ושל בית המקדש השני, ימי הבינים, גזירת השואה וכו'.

והנקודה המשותפת בכל תקופות אלו ובכל מצבים שונים ומשונים אלה, לכל המתבונן מבלי דיעות קדומות, הרי היא רק אחת: מצוות מעשיות וקיומן בפועל על פי תורת ה' ומסורת אבות, כי כל שאר הענינים (ארץ, שפה וכו') במשך תקופות האמורות, או שהיו בתוקפם ובשיאם או שנעלמו כליל, שזה מכריח שלא בהם תלוי סוד קיום עמנו בתור עם, בתור קבוצה, או אפילו בתור יחידים.

ועוד זאת רואים כשמדפדפים בספר דברי הימים של עמנו בני ישראל, שכל הכחות והשיטות אשר שטו וסרו מדרך האמורה של קיום מצוות מעשיות בפועל, הרי או שנטמעו בין העמים ואין רישומם ניכר בתוך עמנו, או שלאחרי משך זמן חזרו לדרך האמורה, דרך הסלולה מדורי דורות. וגם זה התחיל תיכף כשנעשה ישראל עם במעמד הר סיני וקבלת התורה, הרי לאחרי ארבעים יום כבר היו עובדי העגל. על דרך זה גם בתקופה של "איש תחת גפנו ותחת תאנתו" היו גם עובדי הבעל וכו', ועד"ז כתות הצדוקים והבייסותים וכו'.

המסקנה מכל האמור לעיל היא פשוטה: קיום עמנו בתור עם או חברה או גם קיום היחיד, תלוי ומבוסס על קיום מצוות מעשיות בפועל. וזהו תפקידו של כל בעל השפעה — לחזק גורם זה, ולא עוד אלא כשמחזק גורם זה בנוגע לכל יחיד ויחיד, הרי כמובא בראש המכתב, נוגע זה לקיום הקומה אחת שלמה, זאת אומרת קיום כל עמנו בני ישראל באשר הם שם. שמזה גם כן מובן שכל השתדלות ויגיעה בזה כדאיות הן.

על פי האמור מובן גם כן שאין נוגע כל כך באם הענין נתפס בשכל או הטעמים שניתנים בזה על ידי פלוני ופלוני מתקבלים על הדעת או רצויים או נעימים, שהרי גם בנוגע לתכסיס מלחמה וטיפול רפואי של יחיד הקובע הוא הנסיון בפועל כנ"ל, על אחת כמה וכמה כשהדבר נוגע לקיומו של בני עמנו באשר הם שם, כולל קיום עם קדוש בארץ הקודש.

יש עוד להאריך בזה, אבל בטוחני שלדכוותי' דמר גם האמור מספיק. ויהי רצון שיתקבלו דבריי באותו הרוח שהם נכתבים, ובלשון מכתבו של מר "מתוך אחריות הדדית" של כל אחד ואחת מבני ישראל באשר הם שם.