164

כאחד" (בספרו לקוטי תורה, ר"פ נצבים, ועד"ז בכ"מ). היינו שהם אברי קומה אחת. ואף שיש חילוקים ביניהם ועד מן הקצה אל הקצה, ובל' הכתוב מ"ראשיכם. . ועד שואב מימיך", חילוק באיכות או בכמות או גם בשניהם, אבל כולם משלימים זה את זה, ועד שדוקא על ידי היותם "לאחדים כאחד" כל או"א מהם נעשה אבר מגוף אחד, ובלשון רבנו הזקן שם: "אין שלימות להראש בלתי הרגלים".

בנוגע להשאלות הבאות במכתבו, הנה לאחר בקשת סליחתו מוכרחני להקדים נקודה עקרית, והיא, אשר בלשון הידוע "לא ברא הקב"ה בעולמו דבר אחד לבטלה", על אחת כמה וכמה את האדם. שהמסקנה מזה, אשר לכל לראש מתפקידו של האדם לברר הענינים והשאלות הנוגעים למילוי שליחותו בעולם.

והשליחות היא להרבות הטוב, או, בסגנון אחר, להגביר הצורה על החומר והרוחניות על הגשמיות. ובכל זה המעשה הוא העיקר, כפי שרואים במוחש, אלא שהמעשה צריך להיות מיוסד ומחושב על פי שכל הישר והטוב.

רצה בורא האדם אשר האדם יעשה בכל האמור מתוך בחירה חפשית שלו, ונתן לו כל האפשריות לבחירה זו, ובלשון הכתוב: "ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע (וההמשך בא תיכף ובלשון בקשה וגם הבטחה —) ובחרת בחיים" (דברים, נצבים ל: טו, י"ט).

מנקודה זו, הרי השאלות העומדות על הפרק ושצריך להשתדל ולהתאמץ בפתרונן, הרי הן לכל לראש אלו הנוגעות למעשה בפועל. ורק בזמן הפנוי, לאחרי כל הבירור בזה, יש מקום להתבונן גם בענינים עיוניים שאין להם כל שייכות למעשה בפועל, עכ"פ בהוה.

ב) בודאי גם במקצוע שלו בצבא נוקט בשיטה מעשיית בחפשו פתרון לדבר העומד בספק על ידי חקירה והתבוננות האם הי' בעבר מצב דומה ואיך פתרו המצב אז ועד כמה הי' פתרון זה מוצלח. וכן בנוגע ללימוד כל מקצוע מעשי, כולל תכסיסי מלחמה ושלום, רפואת הנפש והגוף וכו', מיוסד הלימוד על החקירה במה שקרה בעבר והנסיונות שבעבר, ובסגנון הידוע "אין חכם כבעל הנסיון". ואבן בוחן ועקרית בכל חקירה כזו היא אשר לכל לראש נוגע בזה התוצאות בפועל, כוונתי האם הצליח תכסיס פלוני במצב פלוני, או טיפול רפואי במצב בריאות פלוני, או הצליח רק בחלקו או לא הצליח כלל. ורק בתור עזר משתדלים להבין טעם ההצלחה או אי ההצלחה, אבל אפילו אם מפני איזו סיבה שתהי' אין מוצאים הטעם, או שהטעם שמציע פלוני אינו רצוי או אינו מתקבל, הרי אין זה משנה, ובנוגע לפועל ולמעשה משתמשים באותו תכסיס או טיפול שהצליח בעבר, ובפרט אם היתה ההצלחה כמה וכמה פעמים, ובמצבים שונים.

ג) על פי גישה זו, שכאמור מקובלת היא בכל שטחי החיים ובכל החוגים, הן של עמנו בני ישראל והן של אומות העולם, מובן שכן צריכה להיות גם הגישה בנוגע לפתרון השאלות אודותן כותב במכתבו, והן: