150

במענה על מכתבו מיום א' במדבר. . הנה מספר התלמידים מועט הוא ומחפשים עתה עצות ותחבולות כדי להרבות מספרם:

הנה כפי שהראה הנסיון עד עתה ובמדינות שונות אחת מחברתה, הרי במרץ הראוי ובעקשנות המתאימה הנה סו"ס הצליחו תמיד אנ"ש שי' לייסד מוסדות חינוך משלהם ובמספר התלמידים אשר הולך וגדול מזמן לזמן, ובלבד שלא יתנו מקום לרפיון ידים ולנפילת רוח מפני הקישויים ההעלמות וההסתרים, ונשען על זה הנה תקותי חזקה אשר באם יתנהגו במקומם עתה ג"כ בתוקף הנ"ל, בלי ספק יצליחו בריבוי כמות התלמידים ואח"כ גם בהגדלת איכותם. . .

ובימים האלו דלפני חג השבועות זמן מ"ת, שמסופר ברז"ל שלא קיבל הקב"ה ערבות עד שאמרו בנינו יהיו ערבים בעדנו, הנה יזכו גם הוא וחבריו. . . לזכות הגדולה דהמצאת ערבים אלו בין הנוער דעירם ומדינתם עתה, וכאו"א מאתנו יזכה לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות ולהמשיכה אח"כ על כל השנה כולה, ובמילא — לקיום היעוד: ונתתי גשמיכם בעתם גו'.

בברכת חג שמח.

(ממכתב א' סיון תשי"ב)

... ידוע הפתגם, שהמחנכים של הישיבות וכו' — הם בשביל התלמידים ולא להיפך, שמזה הוראה שבמקום ספק יש לפסוק הדין באופן שהוא תועלת יותר בשביל התלמידים — מבלי להתחשב כ"כ עם השם טוב של המחנכים והמחוקקים. ואת"ל — הרי זהו מעין מס"נ, אבל בתקופתנו זו גם זה דורשים מאתנו. וכמבואר בחסידות הדיוק מסירת הנפש ולא מסירת הגוף, והוא שמוותר על טובתו ואפילו על טובהאמיתי דקדושה בשביל תועלת הזולת, ובפרט תועלת הרבים. וכידוע פתגם רבנו הזקן בעל התניא והשו"ע מענה על השאלה, מה חידשה החסידות, ומענתו — לעשות טובה להזולת ע"ח טובת עצמו, ושאלוהו שזקוקים לראי' ע"פ נגלהדתורה שכן הוא, וענה שזהו מפורש בש"ס, חסיד שורפן (נדה יז, א) עיי"ש בתוס'. וגם בנדון זה כן הוא, שאף שמוכרח שישאר מספר מוסדות חינוך דישוב הישן בטהרתם ומבלי כל שינוי, ואפשר גם מוסדות מספר בצורה דחינוך עצמאי, הרי ברור שע"י שאין מקבלים ההצעה להכניס למראית עין אבל באופן אוטונומיא בטוחה, שאר המוסדות לרשת הממלכתי דתי, הנה עי"ז נשארים מאות ואלפים ילדים מחוץ לחינוך הכשר. וברי ושמא דשמא, וברי של גדיים ושמא דשמא של תישים שעברו רוב שנותיהם ולא חטאו ובמילא מובטחים ע"פ מרז"ל וכו' — ברי עדיף.

ואדם רואה מהרהורי לבו — שמתקרבים אנו לזמן קבלת התורה ולא קבל