148

ובידעי השפעתו בקהלתו הט' ובכמה מקומות באה"ק ת"ו הרי תקותי חזקה שינצל אותה ככל האפשרי ועוד יותר (שהרי תורה שולטת ומשנה המציאות ועד שהארון פועל במקומו אשר אינו מן המדה למרות שמדת עצמו אמתים וחצי ארכו וגו'), וחזקה לתעמולה שאינה חוזרת ריקם, ובפרט כשהם דברים היוצאין מן הלב.

בכבוד ובברכה לבשו"ט בכל האמור, וחייב אדם לומר בלשון רבו (הוא כ"ק מו"ח אדמו"ר) לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות.

(ממכתב א' סיון תש"כ)

לקראת חג השבועות, זמן מתן תורתנו, הבא עלינו ועל כל ישראל לטובה ולברכה, הנני בזה לאחל לכ' ולכל אשר לו חג שמח, ובנוסח המסורתי שקבלנו מכ"ק מו"ח אדמו"ר — לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות.

וכדרכו של יהודי לקשר עניני יום יום עם ענינא דיומא טבא, הרי יש קשר בין תוכן חילוף מכתבינו לזמן מתן תורתנו, על פי סיפור חכמינו ז"ל שלא ניתנה התורה עד שהבטחנו בנינו ערבים בעדינו. ומובן שהבטחה וערבות זו שניתנה בהר סיני מעידה שהדבר תלוי בידינו, זאת אומרת, הבטחה להשתדל שהילדים ילכו בדרך התורה ומצוות ועד למסירות נפש בפועל, וכמוכח ג"כ מהתחלת מתן תורה ועשרת הדברות, אנוכי ולא יהי' לך שהן מג' מצוות של יהרג ואל יעבור.

ולא עוד, אלא שמודגש בזה ג"כ שאם רוצים להבטיח שהילד לא יעבור על לא תרצח ולא תגנוב ולא תחמוד, הרי מוכרח שיהי' כל חינוכו מיוסד על האמונה באנוכי ובשלילת כל הענינים הנכנסים בגדר של לא יהי' לך. ולדאבוננו הראינו לדעת בימינו ובדורנו שאותה אומה שדגלה בשם כל מיני פילוסופיות ואידיאלים וכו' סוף דבר הי' שנתקיים בה רק אין יראת אלקים במקום הזה והרגוני. משא"כ תורה, תורת חיים, המבטיחה לא רק חיים נצחיים בעולם הבא אלא גם חיים הראויים לשמם בעולם הזה.

בכבוד ובברכת החג.

(ממכתב ערב חג השבועות תשכ"ב)