146

... לפלא שאין מזכיר מפעולותיו בהפצת המעינות ובפרט שהרי ז"ע באנו מימי מתן תורה, וכמדובר איזו פעמים, שאז הנגלה שבתורה ניתן בנסתר (ברמז באותיות דעשה"ד, וכמבואר באזהרות הרס"ג) והנסתר דתורה (מעשה מרכבה) ניתן בנגלה, עד שרואים כל העם,

והרי הימים צ"ל נזכרים ונעשים, ומה להלן כו' אף כאן וק"ל.

בברכה לבשו"ט

(ממכתב ט"ז סיון תשכ"ב)

קבלתי מכתבו מל"ג בעומר, הוא יומא הילולא דרשב"י. וידוע המובא בכ"מ בדא"ח בדיוק לשון המורגל בזוהר הקדוש, פתח כו', שהפירוש בזה הוא שהם פתחו הצנור שעי"ז תוקל העבודה בזה אל כל הבאים אחריהם, ולכן לפלא שבכל מכתביו אינו מזכיר ע"ד הפצת מעיינות פנימיות התורה ומעיינות הבעל שםטוב אשר יום ההילולא שלו הוא בחג השבועות זמן מתן תורתנו. ותקותי אשר אין זה חסר אלא בכתב, אלא הענין נעשה בהשתדלות הראוי' כראוי לגודל ערכו ובפרט שהיפך דעת העולם, הנה דוקא בחג השבועות זמן מתן תורתנו, הנה תורת הנגלה ניתנה בנסתר וברמז בעשרת הדברות ותורת הנסתר מעשה מרכבה ראו כל ישראל בנגלה וכדאי' במדרש.

בברכה לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות.

(ממכתב כ"ח אייר תשי"ג)

במענה למכתבו מכ"ה אייר,

ולפלא שאינו מזכיר בהנוגע לפעולות יום הבהיר ל"ג בעומר הילולא דרשב"י, אף כי תקותי שאין זה אלא חסרון בכתיבה, ולא בהבפועל ממש.

ובפרט בעמדנו בימים שלפני זמן מתן תורתנו, אשר הוא גם יום הילולא המאתים של מורנו הבעש"ט ז"ל, וחל בשנה זו באותו היום, ביום הרביעי, א' דחג השבועות, שכדברי רבנו הזקן בו נטלו ונתלו המאורות. שנת סגולה להפצת המעינות (שהיא היא תורת החסידות, ועד שיגיעו גם) חוצה.