120

ויש לומר, שהטעם שיאיר קראם בלשון "חות" דוקא (ולא "בנות" וכיו"ב), הוא לפי שזה מדגיש ענין הזכרון, כלשון רש"י "קראם בשמו לזכרון" [דבחירת הכפרים לקראם בשמו מדגיש שטעם קריאת השם הוא "לפי שלא היו לו בנים", וזה שנקט ל' "חות (יאיר)" מדגיש מטרת השם — "לזכרון"]:

"חות" בלשון יחיד הוא "חוה" שהוא משורש "חי'" (שהיו"ד מתחלף בוי"ו³³), וכמפורש בקרא³⁴ "ויקרא גו' חוה כי היא היתה אם כל חי" [ויש לומר ע"ד הרמז, שגם מטעם זה נקראים הכפרים בשם "חות", כי בני הכפרים מספקים את הכרכים במזון³⁵, ונמצא שהם מקור החיים של הכרכים]. וזהו הרמז בפירוש שם "חות יאיר", שזכרונו של יאיר נקבע בשמות כפרים אלו, כך, שאלו הן המשך וזכרון החיים שלו, "חות יאיר".

ד. ויש לבאר השייכות בין ענין הזכרון ל"כפרים" דוקא בפנימיות הענינים, בהקדם המבואר בבחיי³⁶ בטעם ששינו בני ראובן את שמות הערים לשמות אחרים, כי סיחון ועוג "היו עובדים עבודה זרה. . ולכך בני גד ובני ראובן כאשר ידעו זה הסבו שמות הערים לשמות אחרים ורצו להתיישב בהם ולעבוד שם הקב"ה ולייחד אותו. . ולכך [ביקשו] יותן³⁷ את הארץ הזאת לעבדיך לאחוזה, נהי' סיבה לבטל עבודה זרה וליחד השי"ת".

ועפ"ז יש לבאר גם תוכן הענין ש"יאיר בן מנשה הלך וילכוד את חותיהם ויקרא אתהן חות יאיר", שענינו ברוחניות ש"לכד" אותם ברוחניות, ע"י ביטול ענין עבודה זרה שבהם.

ויש לומר, דזה שדוקא גבי יאיר מפרש הכתוב השם החדש³⁸, "ויקרא אתהן חות יאיר", הוא לפי שבשם זה נרמז התוכן הכללי של האתהפכא שפעלו בעבר הירדן, שתמורת מקום של עבודה זרה, ש"היא מקום המיתה"³⁹ — "ויקרא אתהן חות יאיר", ענין של חיות ואור (דקדושה היא חיות ואור), עד לחיות כזה שהוא מקור החיות (חוה) ואור שיאיר לעת"ל ("עד⁹ היום הזה").

ועפ"ז יש להוסיף עוד, דזה שלכד "חותיהם" — כפרים — דוקא, הוא לפי שתוכן הכללי דאתהפכא דקליפה מודגש בענין ה"כפר".

ה. ויובן זה ע"פ מחז"ל⁴⁰ דאינו דומה בן כפר שראה את המלך לבן כרך שראה את המלך, דבן כרך נמצא בקירוב מקום למלך ולכן אין ראיית המלך חידוש אצלו, משא"כ בן כפר שהוא רחוק ממקום המלך, ראיית פני המלך פועלת בו התפעלות גדולה בגלל החידוש שבדבר.