116

בכל הקשור להם, עד כדי לחנכם במצות⁴⁴, כי הוא עומד במקום האב⁴⁵.

וזהו מה שכותב הרמב"ם בהמשך לזה שצריך "לדקדק ולהזהר הרבה מאביהן של אלו היתומים", שלאחרי שביאר גודל חיובו של האפוטרופוס כלפי היתומים, שהוא עומד במקום אביהם עד כדי לחנכם במצות, מוסיף, שצריך "להזהר הרבה מאביהן של אלו היתומים שהוא רוכב ערבות", היינו שזה צריך להשפיע גם על התעסקותו בחינוכם.

ו. ועפ"ז יש לבאר ע"ד הדרוש והרמז הטעם להדגשת הרמב"ם שהקב"ה "הוא רוכב ערבות", דלכאורה הול"ל "זה הקב"ה" וכיו"ב, או רק להביא הכתוב "(אביהן של אלו היתומים) שנאמר סולו לרוכב בערבות וגו' אבי יתומים וגו'".

ע"פ פשט י"ל⁴⁶ ע"פ דברי הגמ'⁴⁷ (בסוגיא ע"ד ז' רקיעים) "ערבות — שבו צדק ומשפט", ולכן "צריך לחשב בינו לבין עצמו לדקדק ולהזהר הרבה מאביהן של אלו היתומים שהוא רוכב ערבות", ששם מקור הצדק ומשפט.

אבל ע"ד הרמז יש להוסיף ע"פ מ"ש עוד בגמ' שם⁴⁷, שב"ערבות" שם "טל שעתיד הקב"ה להחיות בו מתים" — כולל גם אביהם של היתומים, וא"כ ה"ז מוסיף זהירות בקיום מצות חינוך (שבמקורה מוטל על אביהם בפשטות של היתומים, וכאן הוטלה על האפוטרופוס) בידעו שה"רוכב בערבות" עתיד להחיות את אביהם כו'.

ויש לומר, דזה שהרמב"ם העתיק גם את התחלת הפסוק, תיבת "סולו (לרוכב בערבות וגו')" — הוא לפי שגם זה שייך לתפקידו של אפוטרופוס:

כ"ק אדמו"ר הצ"צ⁴⁸ מפרש "סולו לרוכב בערבות" הוא "לעשות לו מסלה כביכול שיוכל לירד להתגלות למטה. . ע"ד מ"ש⁴⁹ סולו סולו פנו דרך. . והיתה מסילה לשאר עמו";

וזה קשור עם תפקידו של האפוטורופוס לחנך את היתומים, כי ע"י החינוך בדרך התורה ומצוותי' עושים "מסלות בלבבם"⁵⁰ בכל הקשור להנהגה ע"פ תורה, באופן שההנהגה ע"פ תורה נעשית אצלם דרך סלולה למשך כל ימי חייהם, כמ"ש⁵¹ "חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה".

(משיחת ש"פ משפטים תשמ"ו)