102

אבל לאידך צ"ל העבודה וההשתדלות להיות "רודה" עד "ים האחרון", כח העשי' שלו, וכפי שרואים במוחש, שאפשר שבשכלו מבין האדם היטב כיצד צ"ל הנהגתו בכל הפרטים, אבל אין בכחו לשלוט על עצמו להביאו לידי פועל, ועד לעשי' ממש. ואפשר שיהי' לו רגש טוב לכל דבר שבקדושה, כולל מחשבה טובה, ואף דיבור טוב, ומ"מ אינו בא לידי מעשה בפועל — והמעשה הוא העיקר²⁴.

וזוהי ההדגשה, שעבודת האדם צ"ל "מים עד ים" — כי א"א שעבודתו תהי' בשלימות, מבלי הרדי' והממשלה בשני קצוות אלו, "הים הקדמוני" ו"הים האחרון", חכמה ומעשה.

ד. אמנם, כל זה הוא באדם עצמו. ואף כח העשי' שלו, מעשה בפועל, שהוא רק בדברים שמחוץ הימנו, מ"מ אפשר להיות שכוונת עשיותיו אינה כדי לפעול מחוץ הימנו, אלא זהו רק חלק מעבודתו עם עצמו, שהבחינה שהוא חדור כולו בקדושה היא כאשר בא גם לידי מעשה בפועל²⁵.

וזהו שממשיך בכתוב שלא מספיק "מים עד ים", אלא צ"ל ג"כ הרדי' "ומנהר עד אפסי ארץ".

והענין בזה:

הובא לעיל פירוש הראב"ע ד"נהר" זה הוא ה"נהר יוצא מעדן", שענינה של יציאה זו מ"עדן" הוא (כהמשך הכתוב) "להשקות את הגן", שבתחילת הבריאה הוא הי' מקומו של אדם הראשון, "וינחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה"²⁶. ובכללות, קאי על כללות העולם, שנקרא "גני" — גנו של הקב"ה — וכמ"ש²⁷ "באתי לגני אחותי כלה". וזוהי עבודת האדם, "לעבדה ולשמרה"²⁸, שע"י עבודתו בבירור וזיכוך העולם, ה"ה פועל ומגלה בכל העולם כולו, שיהי' ניכר בו שהוא "גנו" של הקב"ה.

וזוהי הדגשת הכתוב "ומנהר עד אפסי ארץ" — שאסור לו לאדם לסגור את עצמו בד' אמותיו ולא לחשוב ע"ד העולם שסביבו, באמרו "אני את נפשי הצלתי", והוא נמצא ב"עדן" (מקום של גילוי אלקות²⁹) — אלא צריך להתעסק בהעבודה עם ה"נהר", "להשקות את הגן", לברר ולזכך (בכחו של ה"נהר" היוצא מ"עדן") את כל העולם כולו, "עד אפסי ארץ".

ועבודה זו היא המביאה לידי שלימות מלכות המשיח, "וירד מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ", שנוסף על השלימות של משיח עצמו³⁰, "ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד"³¹, הרי "יתקן³² את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד שנאמר³³ כי אז אהפוך אל עמים גו' לקרא כולם בשם ה' גו'", בגאולה האמיתית והשלימה, תיכף ומיד ממש.

(משיחת י"ב תמוז תשל"ג)