101

אפסי ארץ", צ"ל עבודה הפרטית של כאו"א מעין זה.

ויומתק ע"פ המבואר בס' מאור עינים¹⁵ (להרה"צ כו' מטשערנאביל) בשם הבעש"ט "שצריך כל א' מישראל לתקן ולהכין חלק קומת משיח השייך לנשמתו" [וכמשנ"ת במ"א הרמז לזה בנגלה דתורה — דבירושלמי¹⁶ דרשו הכתוב⁶ "דרך כוכב מיעקב" על כאו"א מישראל, ובמ"א בירושלמי¹⁷ (וכן בכמה מפרשי התורה¹⁸) דרשוהו על משיח, והיינו לפי שבכאו"א יש "חלק קומת משיח"], וכמבואר ג"כ בס' התניא¹⁹, שגילוי הנקודה הפנימית שבלב כל ישראל, שהיא התקשרותו אל הקב"ה למעלה מדעת האדם ("היסח הדעת"²⁰), היא ע"ד "יציאת השכינה הכללית מהגלות והשבי' לעד ולעולמי עולמים".

ועפ"ז יש לומר, שזהו דיוק לשון הכתוב "וירד [ומשלו] מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ", כי כדי לזכות לשלימות גילוי מלכות מלך המשיח בכל העולם כולו (גאולה כללית), צ"ל מעין זה בעבודת האדם (גאולה פרטית), שניצוץ משיח שבכל אחד ואחד (נקודה הפנימית שבלב) צ"ל רודה ומושל בכל חלקי ועניני האדם, וכיון שעניניו העיקריים של האדם מתחלקים ל"ים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ", לכן גם במלכות משיח נאמר כן.

ג. ביאור הענין:

החילוק בין "ים" ו"ארץ" הוא, ד"ים" מורה על דברים המכוסים (כמו ברואי הים המכוסים במי הים), ו"ארץ" מורה על דברים הגלויים. ובעבודת האדם: "ים" קאי על כחות הנפש שבאדם עצמו, ו"ארץ" — פעולותיו בעולם שחוץ הימנו.

והנה בנוגע ל"ים" מדגיש הכתוב "מים עד ים", שיש שני "ימים" שבהם צ"ל הרדי' והממשלה. ויש לבאר ענינם של שני ה"ימים" בעבודת האדם, ע"פ מ"ש בנבואת זכרי'²¹: "והי' ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים חצים אל הים הקדמוני וחצים אל הים האחרון", שעפ"ז יל"פ, דשני ה"ימים" הנאמרים בנוגע למשיח — "מים עד ים" — הם "הים הקדמוני" ו"הים האחרון"²², ראשית כל הימים ואחריתם.

ובעבודת האדם: "הים הקדמוני" הוא ראשית כל הכחות, שהוא כח החכמה (ראשית המוחין), ו"הים האחרון" הוא אחרית כל הכחות, שהוא כח העשי'. ואין עבודת האדם בשלימות עד שהאדם רודה ומושל מראשית כוחותיו, כח החכמה, ועד אחרית כוחותיו, כח העשי'.

כלומר: בתחילת הכל צריך האדם להיות רודה בכח החכמה (ומוחין) שלו, שיהי' כולו בקדושה, כי כללות הנהגת האדם, לכל פרטי', תלוי' בשכל שבראש, שהמוח שליט על הלב²³ לשמרו מתאוות רעות כו'.