97

ידוע שבקיום המצות ישנם בכללות ב' אופנים, קיום המצות מצד החשבון והטעם (הן טעם ודעת, מצד טעמים והמעלות שבמצות, הן טעם ועונג, שיש לו עונג והרגש בהמצות), וקיום המצות בלי טעם בדרך קבלת עול מפני שהן מצות — ציווי ורצון ה', כנוסח ברכת כל המצות אשר קדשנו במצותיו וציונו.

וי"ל, שהאופן הב' הנ"ל נקרא בשם "עפר"⁵³ — ומשני טעמים: א) קיום המצות באופן של "עפר" מורה על הקב"ע וביטול לגמרי כמאמר "ונפשי כעפר לכל תהי'", שאינו שום מציאות (לעצמו), ב) "עפר" מורה על עבודה שאין בה "טעם" ומעלה. והיינו שמקיים מצותיו של הקב"ה בלי שום "חשבון" דשכל — טעם ודעת שלו, ובלי כל חשבונות בכלל, אלא אך ורק מפני ש"חוקה⁵⁴ חקקתי גזרה גזרתי"⁵⁵.

וכאשר קיום המצוות הוא באופן זה — הרי זה גורם שפעולת המצוה תהי' באופן בלתי מוגבל — "אין חשבון"⁵⁶.

כלומר: הטעם שקיום המצות "לא תחרוש בשור ובחמור", או "לא תזרע כלאים", נחשב כ"אין חשבון", דכל פעם שחורש או זורע הוא מקיים מצות אלו — הוא לפי שקיומם הוא באופן דעפר, מתוך ביטול וקב"ע, כי הוא אומר "אפשי ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי"⁵⁷, ואז מתקיים בו "ישב (שפועל בעצמו ישיבה ועכבה⁵⁸) ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כו'"⁵⁹, שנחשב כקיום המצוה.

ועד"ז הוא בקיום מצות עשה, דכאשר האדם מקיים מצוה מצד חשבון וטעם ודעת שלו, הרי זה קשור עם מציאותו, וא"כ המצוה נעשית רק בעת עשייתו ופעולתו, משא"כ כאשר מקיים מצוה לא מצד חשבון, מצד מציאות האדם, אלא מצד קבעומ"ש, קיום ציווי ורצון ה', הרי כשם שהקב"ה הוא למעלה מזמן ומקום כן הוא בנוגע לרצונו, ולכן בקיום המצות מתוך קבעומ"ש מתגלה בזה עול מלכות שמים, מלכות הבורא בגלוי, ו"קיומו" נמשך כל משך הזמן שלאח"ז⁶⁰.

ז. והנה נתבאר כמ"פ, שכאשר מצינו ב' פירושים בפסוק אחד, יש להם שייכות זל"ז, וכן בנדו"ד, שב' הפירושים ב"מי מנה עפר יעקב" — פירוש התרגום "דעדקיא דבית יעקב", ופירוש הב' (דה