ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך לח בלק שיחה ב92

92

בפירוש "עפר יעקב" (היכן מצינו "מי יכול למנות דעדקיא דבית יעקב"), אבל לא פירוש תיבת "עפר" שבכתוב¹⁸].

וכן זה שפירש רש"י "מארבע משריתא — מארבע דגלים" הוא לפי שבתרגום עד עתה מצינו שמתרגם דגל — "טקס", ו"משריתא" הוא התרגום דתיבת "מחנה"¹⁹, ולכן הוזקק רש"י לפרש שכאן כוונת התרגום ב"משריתא" היא לדגלים.

אבל הא גופא טעמא בעי: מה טעם נקט רש"י שכוונת התרגום היא לפרש (א) "עפר יעקב" — "דעדקיא דבית יעקב" (ולא²⁰ דקאי על כל ישראל "דאמיר עליהון יסגון כעפרא דארעא")²¹, (ב) ו"רובע ישראל" קאי על "ארבע דגלים", ולא "ארבע מחנות".

ג. גם צ"ע בפירוש השני — שבו שינה רש"י מלשון חז"ל במדרש, ששם²² איתא (נוסף על ד' המצות שהעתיק בפרש"י) גם "שלש שנים יהיו לכם ערלים וגו'"²³, ואילו רש"י השמיטו.

ולכאורה אין לומר דלא נחית רש"י לפרט הכל, דאטו כי רוכלא ליחשוב וליזול, כי כיון שהעתיק רובם צריך ביאור למה השמיט בדוקא מצות ערלה.

ועכצ"ל שרש"י ס"ל דע"פ פשוטו של מקרא מצות ערלה אינה בכלל המצות שעושים בעפר, כי המצוה היא בפירות האילן ולא בעפר.

[ויש לומר, שמטעם זה לא העתיק רש"י דברי המדרש המובא בילקוט²⁴ "אפילו²⁵ הדיוט שבהדיוטות אינו פושט פרוסה לתוך פיו עד שעושה מצות, כיצד יצא לחרוש הוא מקיים לא תחרוש בשור ובחמור, בא לזרוע הוא מקיים לא תזרע כרמך כלאים, בא לקצור הוא מקיים לקט שכחה ופאה, בא לדוש הוא מקיים לא תחסום שור בדישו, העמידה כרי הוא מקיים מצות התרומה ומעשר ראשון ומעשר שני, בא לאפותה הוא מקיים מצות חלה, הרי עשר מצות. . אינם טועמות עד שיתקיימו עשר מצות בעפר²⁶ לפיכך אמר בלעם בני אדם ש

הערות

18. ראה באר בשדה כאן. ולהעיר שכמה מפרשים (אמרי שפר. קונטרס השגות על הרא"ם (שבסו"ס נימוקי שמואל) ועוד) כתבו, שהם ב' פירושים בתרגום, כי דרך אונקלוס לתרגם לפעמים הכתוב בב' פנים.
19. ראה במדבר א, נב. שם ב, ב ואילך.
20. ואולי מוכרח הוא ממה שכתוב "עפר" (בעי"ן ופ"א בפתח), ל' סמיכות, העפר של יעקב, שזה מתאים רק להפירוש "דעדקיא דבית יעקב" (הקטנים של יעקב). משא"כ אם "עפר יעקב" קאי על כל ישראל, שנאמר עליהם "יסגון כעפרא דארעא", שאז העפר הוא העיקר כאן (ראה גו"א כאן). ועצ"ע.
21. וראה מ"ש במפרשי רש"י (נחלת יעקב. משכיל לדוד. נימוקי שמואל. ועוד).
22. תנחומא פרשתנו יב. במדב"ר פ"כ, יט.
23. קדושים יט, כג.
24. פרשתנו עה"פ רמז תשסו.
25. ובפשטות בא בהמשך לתחלת הדרשה שם "בוא וראה כמה מצות ישראל עושין בעפר, א"ר מאיר הפחות מישראל אינו עובר לו יום שאינו עושה את המצות וחשבון הוא אלא שלא נטריח כו' תדע לך שכן א"ר יהודה בן רבי שלום אפילו הדיוט כו'". ובמדרש הגדול כאן: מי יוכל למנות המצוות שישראל עושין שהן כעפר הארץ כיצד יוצאין לחרוש כו'.
26. דרש הנ"ל הובא ברוקח הל' סעודה (סשכ"ט) ושבלי הלקט (השלם) סקמ"א — מ"ירושלמי פ"א דחלה ובמדרש ויכולו". וכן בכל בו סכ"ד, ושם (ובשבלי הלקט) "עשרה מצות התלויות בתבואה". ובטור (וכן בשו"ע אדה"ז) או"ח סקס"ז (ס"ז) "עשר מצות התלויות בפת" [אבל יש חילוקים ביניהם בסדר הדברים וגם במה שנמנה. וראה גם ב"י שם. פרישה שם סק"ה. שנות אליהו לחלה שם מ"ט. ביאור הגר"א או"ח שם ס"ד]. ואכ"מ.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.