90

שיחה ב

א. "מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל"¹, ופרש"י: "מי מנה עפר יעקב וגו', כתרגומו דעדקיא דבית יעקב כו' מארבע משריתא מארבע¹ דגלים. ד"א עפר יעקב אין חשבון במצות שהם מקיימין בעפר, לא תחרוש בשור ובחמור² לא תזרע כלאים³ אפר פרה⁴ ועפר סוטה⁵ וכיוצא בהם".

והנה לפום ריהטא נראה, שהטעם שהקדים רש"י פירוש התרגום לפירוש השני (שמקורו במדרש) הוא לפי שפירוש התרגום מתיישב יותר בפשטות לשון הכתוב ("מי מנה עפר יעקב"), שמשמעו שקאי על בני ישראל עצמם (ולא על המצוות שהם מקיימים, שלא נזכר אודותם בכתוב)⁶.

אבל יש לומר, שיש עדיפות בפירוש התרגום גם מצד תוכן הפירוש, בכוונת נבואת בלעם [ובפרט שבנבואות בלעם שבפרשתנו הרבה רש"י להביא בפירושו דרשות רז"ל, והטעם מובן בפשטות — כי בכתוב מפורש "וישא משלו"⁷, שמזה מובן שגם ע"פ דרך הפשט אין פירוש כתובים אלו לפי פשוטם ממש, אלא הם משלים, ומשל בפשטות ענינו דרך רמז וכיו"ב].

דהנה נבואות בלעם באו כמענה⁸ לבקשת בלק "לכה נא ארה לי את העם הזה"⁹, ותוכנן — שאינו יכול לקלל את ישראל כי יש להם זכיות ומעלות גדולות; וזכיות ומעלות אלו נחלקות לשני סוגים כלליים: א) הם חביבים בעיני הקב"ה ומשגיח עליהם ושומרם כו'. ב) שיש להם עצמם מעלות וזכיות רבות שאינם בשאר אומות, ומטעם זה, הרי לא רק שאינו יכול לקללם, אלא יתירה מזו, "ראויים הם לברכה"¹⁰.

וזהו החילוק בין שני הפירושים ב"מי מנה עפר יעקב וגו'": לפי התרגום — "מי ייכול לממני דעדקיא דבית יעקב דאמיר עליהון יסגון כעפרא דארעא או חדא מארבע משריתא דישראל", הכוונה