57

הישר; ונוסף ע"ז מדגיש הכתוב³² "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" — שקבלת מלכותו של הקב"ה היא אות וזכרון על זה שהקב"ה הוציאנו ממצרים (כענין ה"עדות" והברית); ועוד זאת — "אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים", "כדאי היא ההוצאה שתהיו משועבדים לי"³³, שקבלת מלכותו ית' צ"ל באופן של קבלת עולו, כמו עבד המקבל עליו עול אדונו, מבלי נפק"מ אם מבין הטעם או לא כו'.

{*} {*} {*}

ו. והנה בנוגע לעבודה זרה כמה נוסחאות — דלפעמים נאמר הלשון "עבודת כוכבים" (או "עכו"ם"), לפעמים — "עבודת אלילים" ("ע"א"), ולפעמים — "עבודה זרה" ("ע"ז"). ואף שקשה לברר מהי הגירסא הנכונה, ומה נשתנה ע"י הצנזור כו', מסתבר לומר שהגירסא הנכונה היא "עבודה זרה", כשם המסכתא בש"ס [ולהעיר ממחז"ל³⁴ "הוא סבר לעבודה זרה ממש ולא היא אלא ע"ז עבודה שזרה לו"].

ויש לעיין בתוכן שם זה "עבודה זרה", שלכאורה אין שם זה מדגיש חומרת ענין העבירה כמו השם "עבודת אלילים" או "עבודת כוכבים ומזלות", וכמו שישראל נקרא "זר" לגבי כהן.

ויובן זה ע"פ דברי הרמב"ם בריש הל' עבודה זרה, שמבאר כיצד נשתלשל ענין העבודה זרה בעולם, שהתחיל מהטעות הגדולה שטעו בני אדם בימי אנוש, שאמרו הואיל והקב"ה חלק כבוד לכוכבים והם שמשים המשמשים לפניו, "ראויין הם לשבחם ולפארם ולחלוק להם כבוד, וזהו רצון האל ברוך הוא לגדל ולכבד מי שגדלו וכבדו, כמו שהמלך רוצה לכבד העומדים לפניו, וזהו כבודו של מלך".

ולכאורה יש להבין — מהו גודל החסרון והפגם בזה שמכבדים את שמשיו של הקב"ה שהקב"ה מנהיג את העולם על ידם? וכפי שרואים במלכותא דארעא, דאע"פ שכל כוחם וחילם של שרי המלך אינו אלא מהמלך עצמו (ובכוחו להחליפם כו'), מ"מ, הרי עבור רוב עניני הנהגת המדינה צריכים לבקש מאת השרים דוקא ואין הולכים אל המלך עצמו (כי אם כשמדובר בענין גדול ביותר);

והטעם הפשוט בזה הוא³⁵, לפי שאין הם בעלי בחירה כלל אם להשפיע או לא, והם רק כגרזן ביד החוצב בו, שאין מודים להגרזן אלא רק להחוצב בו [משא"כ במלכותא דארעא, ששרי המלך, אף שכל חילם ותוקפם הם מהמלך, הרי הם בעלי בחירה שבידם לשנות וכו'].

אבל ידוע³⁶ בפי' התפלה "מדת הרחמים עלינו התגלגלי" וכיו"ב — שזהו בדוגמת סניגור וכיו"ב, אף ש"בנים אתם לה' אלקיכם"³⁷, "בני בכורי ישראל"³⁸