ספרי כ"ק אדמו"רלקוטי שיחותכרך לחשלחשיחה ב55

55

במקור חיפוש חדש

בחוצפא ובגלוי עזות פניו"19].

ולכאורה קשה לפרש כן בפרש"י עה"ת, שכתב פירושו (כמשנ"ת כמ"פ) בסגנון ברור (מבלי צורך להוסיף עליהם פירושים), ואם כוונתו ב"מגלה פנים" למובן של "בא. . בחוצפא", הו"ל לפרשו, דאם בפירושו על הש"ס הוצרך לפרשו, כ"ש וק"ו בפירושו עה"ת20.

ד. ויש לומר הביאור בכל זה:

בשלשת פירושיו הנ"ל בענין השוואת ע"ז לכל המצות כולן, מדבר רש"י אודות שלשה ענינים שונים:

א) כיון שמצות איסור ע"ז קשורה עם האמונה בה' (שהרי "העובד עבודת כוכבים כופר בהקב"ה"21), הרי היא היסוד לכל המצות (דבלי האמונה במצווה המצוות לא יצוייר ענין המצות).

ב) נוסף לזה הרי גם מצות עבודה זרה מצד עצמה (בתור מצוה פרטית) שקולה ככל המצות כולן, ע"ד שמצינו בעוד מצות (כמו22 ציצית, שבת כו').

ויש לומר, שזהו החילוק בין מ"ש רש"י בפ' משפטים "ללמדך ששקולה ע"א כנגד כל המצות כולן והנזהר בה כשומר את כולן" ומ"ש בפרשתנו "שכל המודה בע"א ככופר בכל התורה כולה":

בפ' משפטים נאמר "ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו ושם אלקים אחרים לא תזכירו", שזה שהכתוב מזהיר על שני הענינים (שמירת כל המצות והזהירות בע"ז) בהמשך זל"ז, מורה על ההשוואה בין "כל המצות כולן" ומצות עבודת כוכבים, וזהו שמדייק רש"י "ללמדך ששקולה ע"א כנגד כל המצות כולן", שכוונתו לענין הב' הנ"ל, שחומרת ע"א שקולה "כנגד (חומרת) כל המצות כולן";

משא"כ בפרשתנו שמדובר אודות מצות ע"ז בלבד, והכתוב מפרט "את כל אשר צוה ה' אליכם ביד משה מן היום אשר צוה ה' והלאה לדורותיכם", הרי למדים מזה שהעדר הזהירות בע"ז פוגע בזהירות ב"כל אשר צוה ה' אליכם גו'", וזהו שאומר רש"י "מגיד שהמודה בע"א ככופר בכל התורה כולה" — וכוונתו לענין הא' הנ"ל, דכיון שכפר בנותן התורה ומצווה המצוות, הרי הוא בדרך ממילא "ככופר בכל התורה כולה". והיינו שאין זה רק תיאור חומרת המצוה או השוואתה למצות אחרות, אלא תיאור המציאות — שהמודה בע"א הרי הוא "ככופר (בפועל) בכל התורה כולה"23.

[ועפ"ז מובן גם עוד שינוי — שבפ' משפטים לשון רש"י היא "כנגד כל המצות כולן", ובפרשתנו אומר "כל התורה כולה" — כי שם ההדגשה על ההשוואה בין מצוה אחת לכל המצות, משא"כ בפרשתנו שההדגשה היא על הכפירה בתוכן כל המצות, ולכן אומר "ככופר בכל התורה כולה", שאין הכוונה רק על מעשה המצות, אלא כל עניני תורה שניתנו למשה (וכהמשך דברי רש"י שנכלל בזה גם "כל מה שנתנבאו הנביאים")].

ה. אבל שני ענינים אלה אין בהם כדי לבאר לשון הכתוב "וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה", שפשטות הלשון היא, שמדובר בעבירה על "כל המצות האלה". כי מצד זה שחומרתה של ע"ז "שקולה" כחומרת כל המצות כולן אין לומר "ולא תעשו את כל המצות האלה"; ואפילו מצד זה "שהמודה בע"א ככופר בכל התורה כולה" לא שייך לומר לכאורה שהעובד ע"א לא עשה "כל המצות האלה" [כי זהו רק ענין של אמונה בלב, שהמודה בע"א "ככופר בכל התורה כולה", אבל לא שהמודה בע"א נחשב שלא עשה "את כל המצות האלה"24].

ולכן אומר רש"י שיש ענין נוסף בע"ז, שבאיסור ע"ז ישנו אותו התוכן שיש בביטול כל המצות כולן, ד"מה ה

הערות

  1. 19. אלא שבפרש"י שם ממשיך "כגון מנשה שהי' יושב ודורש באגדות של דופי" — כי בחז"ל (בכלל) הכוונה לעבירה פרטית, "מגלה פנים בתורה"; משא"כ כאן שקאי על "העובר על כל המצות", הכוונה ש"מחציף פניו בתורה שלא לקיימה". ועפ"ז יומתק זה שהשמיט רש"י תיבת "(מגלה פנים) בתורה" [שבספרי ומכילתא הנ"ל (הערה 2). וכ"ה בש"ס (כריתות, יומא, שבועות וסנהדרין שם). ספרי פרשתנו טו, ל. שם, לא] — כי בחז"ל הכוונה לדורש באגדות של דופי, מגלה פנים בתורה, משא"כ ברש"י הכוונה ל"מגלה פנים" בענין של קיום המצות, "שלא לקיימה".
  2. 20. להעיר מלשון "בשררה וגלוי פנים" בפרש"י לעיל (וישלח לב, כט). אבל לכאורה דוחק לומר שמזה מובן כבר ש"מגלה פנים" הוא ביטוי של "חוצפה" (ובפרט ששם הו"ע למעליותא).
  3. 21. רש"י חולין ה, סע"א. ואם בפירושו על הש"ס כתב כן (אף שע"ד ההלכה אינו מוכרח לכאורה, כי יתכן שכוונתו רק לענין של ממוצע, אלקא דאלקייא. וראה עיקרים מ"א פי"ד) — כ"ש ע"ד הפשט. ועצ"ע.
  4. 22. כפרש"י סוף פרשתנו (מר"מ הדרשן).
  5. 23. להעיר ממ"ש רש"י בענין זה לקמן ר"פ ראה עה"פ (יא, כח) "וסרתם מן הדרך גו' ללכת אחרי אלהים אחרים גו'" — "הא למדת שכל העובד ע"א הרי הוא סר מכל הדרך שנצטוו ישראל, מכאן אמרו כל המודה בע"א ככופר בכל התורה כולה". וביותר תמוה סיום לשונו (והוא מספרי שם) "מכאן אמרו" — והרי ענין זה (ובאותו הלשון בדיוק) כבר נלמד מפרשתנו! ויש לומר, שהחידוש בענין זה לגבי פרשתנו הוא, שבפרשתנו מדובר על "המודה בע"א", שזהו "ככופר בכל התורה כולה" (היפך האמונה בכל התורה), משא"כ שם הכוונה, שעבודת אלילים גורמת שיסור מקיום כל המצות בפועל (ראה גם באר בשדה על פרש"י בפ' ראה שם). ומדויק בלשון רש"י "שכל העובד ע"א הרי הוא סר מכל הדרך כו'" (ולא נקט "המודה", "כסר"). ואף שרש"י מסיים "מכאן אמרו כל המודה בע"א ככופר בכל התורה כולה" — י"ל, ש"מכאן אמרו" שגם המעשה דעבודת ע"א (אף שאינו מאמין ומודה בה במחשבתו ולבו) נכלל בחומרא זו[ednref_16_*] ד"כל המודה בע"א ככופר בכל התורה כולה" (ועיין במשנ"ת בלקו"ש חכ"ח ע' 695). וראה מפרשי רש"י שם (צידה לדרך, דברי דוד (להט"ז) ומשכיל לדוד) באו"א. ועצ"ע.
  6. 24. והא שלא פרש"י כאן "שכל העובד ע"א הרי הוא סר מכל הדרך כו'" (כפרש"י שבהערה הקודמת) — כי בזה הכוונה שהעובד ע"א יבא אח"כ לסור מכל הדרך (כנ"ל שם), ולא שע"א עצמה נחשבת כעובר על כל המצות. [edn_16_*] ומתורץ בפשטות זה שרש"י לא הסתפק בהעתקת ל' הספרי "מכאן אמרו כו'", אלא מוסיף ומקדים "הא למדת שכל העובד ע"א כו'".

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.