50

לא הי' בכך שום דבר שלילי; משא"כ רש"י מוסיף ומדגיש, ש"עצת" המרגלים היתה גם בהבאת הפירות גופא, ולכן לא השתתפו יהושע וכלב עמהם בנשיאת הפירות — לא רק כדי שלא יהי' מקום לטעות שהם בעצה אחת עמהם בכלל, אלא שלא רצו ליטול חלק במעשה זה דהבאת הפירות, כיון שכוונת המרגלים (גם) במעשה זה היתה "להוציא דבה".

— אבל אין זה פוטר אותם ממילוי שליחות משה²¹.

כן צריך להבין: מנ"ל לרש"י שעצם הבאת הפירות היתה בכוונה "להוציא דבה", והרי מפשטות לשון הכתובים משמע להיפך, שהוצאת הדבה של המרגלים התחילה לאחרי שהראו לישראל את הפירות, וכמ"ש²¹ "ויספרו גו' באנו אל הארץ גו' וגם זבת חלב ודבש היא וזה פרי'. אפס כי עז העם גו' והערים גו'", וכן משמע גם בפרש"י שם, שזהו ה"קצת אמת" שאמרו כדי שיתקיים השקר שאמרו לבסוף²².

ד. ויש לומר הביאור בכל זה:

ידוע, שבמצוות התורה יש מצוות שעיקרן הפעולה, מעשה המצוה, כמו מצות תפילין של יד, שהמצוה היא להניח תפילין, ויש מצוות שעיקרן התוצאה והנפעל, כמו תש"ר, שבהם עיקר המצוה היא שיהיו על הראש כמ"ש²³ "והיו לטוטפות בין עיניך"²⁴.

ועד"ז יש מקום לחקור במהות השליחות ד"והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ", אם עיקר כוונת השליחות בזה הי' רק הנפעל והתוצאה שיחזרו ויראו לבני ישראל את הפירות, או שחל חיוב גם על מעשה הלקיחה. דכיון שמשה הדגיש בדבריו "והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ", מעשה הלקיחה, הרי מעשה הגברא (הפועל), לקיחת הפירות ונשיאתם, הם חלק עיקרי בהשליחות.

ויש לומר (בדוחק עכ"פ), ששיטת הש"ס היא כאופן הא', ששליחותם הי' הנפעל והתוצאה, ולפיכך לא איכפת לן מעשה נשיאת הפירות, דאין חיוב נשיאה, אלא שיובאו הפירות (באיזו דרך שהיא) אל משה וישראל.

ועפ"ז מובנים שני הטעמים שבש"ס מדוע יהושע וכלב לא נשאו פירות (ולא חשו לקיים ציווי משה "והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ") — "משום דחשיבי. . שלא היו באותה עצה", והיינו כי