45
וענוה מסוג זה קשור עם רוה"ק.
ולפי זה יש לומר, שהלשון בירושלמי "הוי עניו חסיד" אין הכוונה בו לב' מעלות נפרדות כמו בבבלי, אלא הן מעלה אחת, עניוחסיד, שהענוה היא באופן של חסידות, שפירוש חסיד הוא המתחסד עם קונו42, עושה לפנים משורת הדין, וכן הוא בענוה דהלל שהי' עניוחסיד, ענוה באופן של חסידות, שהשפיל את עצמו לפני כל אחד, גם לגבי שפל אנשים.
ועפ"ז יש לומר עוד, שגם בירושלמי בשייכות לשמואל הקטן הכוונה לענוה בדרגא נעלית כזו43, ע"ד הסוג44 הנאמר בהלל, ולכן לא הסתפק הירושלמי להביא "ולמה נקרא שמו קטן לפי שהוא מקטין עצמו", אלא מוסיף "ויש אומרים לפי שמעט הי' קטן משמואל הרמתי", דשמואל הי' נביא ממש, ומסירותו לכל ישראל היתה באופן נפלא, שהלך מעיר לעיר לשפוט אותם על עסקי צרכיהם כו'45, שזה מורה על גודל הביטול והענוה שלו46.
[ואף שבבבלי מסופר אותו מאורע ושם נאמרה (לפי הנ"ל) הן בנוגע להלל והן בנוגע לשמואל דרגא פחותה יותר במדת הענוה, י"ל בפשטות שהיו אצלם כמה זמנים ודרגות, ופשיטא דהלל וכן שמואל נתעלו מזמן לזמן במדריגתן וכן במדת הענוה והביטול שלהם, ולכן בבבלי שהמדובר בדרגא נמוכה יותר, השראת השכינה, מדגיש דרגא קטנה בענוה, משא"כ בתלמוד ירושלמי שמדובר בדרגא נעלית יותר, כנ"ל47].
הערות
- 42. ראה תניא ספ"י. לקו"ת פרשתנו ל, א.
- 43. להעיר דשמואל הקטן הי' רגיל לומר (אבות פ"ד מי"ט) "בנפול אויבך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך" (משלי כד, יז. וראה לקו"ש חי"ט שנסמן לקמן), שמורה על ביטולו גם כלפי אויביו כו' — ראה מדרש שמואל שם ד"ה ואפשר. וראה לקו"ש חי"ט (ע' 44 ואילך) בענין מלחמתה של תורה.
- 44. אלא שבסוג זה גופא למטה יותר. ולהעיר דשמואל הקטן תיקן ברכת ולמלשינים (ברכות כח, סע"ב).
- 45. ראה פרש"י ש"א יב, ג.
- 46. וראה ר"ח שער הענוה פ"ז (רלח, ד ד"ה גדולה ענוה שבה נתגדל שמואל).
- 47. והוא בהתאם לזמנם, דתלמוד בבלי נתחבר כמו מאה שנה אחרי שחיבר ר"י הגמרא הירושלמית (הקדמת הרמב"ם לס' היד), ולכן בכל אחד מדגיש מה שיש ללמוד למקומו וזמנו: בירושלמי מדגיש הלימוד מהלל ושמואל להיות עניו בתכלית, בהתאם למקומו (א"י)[ednref_12_*] וזמנו, ואילו בבבלי ד"במחשכים הושיבני" (סנהדרין כד, א)* ומחמת ירידת הדורות, ס"ל שדי שתהי' עכ"פ דרגת ענוה כמו שהי' להלל ולשמואל בתחלת זמנם. וי"ל שסיום מס' סוטה בבבלי — דאיתא התם דר' יוסף אמר "לא תיתני ענוה דאיכא אנא", היא דרגא פחותה יותר בענוה, שלכן הוצרך ר"י להודיע זה, ולא כהלל ושמואל הקטן. ואכ"מ. [edn_12_*] ראה סנהדרין שם החילוק בין ת"ח שבארץ ישראל שמנעימין זה לזה בהלכה, לת"ח שבבבל שמרורין זה לזה בהלכה. שזה מורה על החילוק באופן הענוה והביטול שלהם. וראה שם דגסות הרוח ירדה לבבל.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.