36

שבגללו אפשר לעשותה רק ע"פ המראה אשר הראה ה' את משה.

ויש לומר, שייחודה של המנורה מכל שאר הכלים מובן ע"פ פרש"י לעיל³⁵, שנר המערבי שבמנורה "הוא עדות לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל", ולכן גם עשייתה היא באופן של "גילוי שכינה" מיוחד, שהקב"ה הראה למשה את מראה המנורה.

וזוהי כוונת הכתוב "וזה מעשה המנורה גו'", שחלקו של אהרן גדול משל הנשיאים כי הוא חינך את המנורה, שהמנורה היא כלי כללי וחשוב ביותר, עד שנעשית ע"פ ה"מראה אשר הראה ה' את משה".

ובזה יש לבאר ג"כ פירוש רש"י על "וזה מעשה המנורה"¹ — "שהראהו הקב"ה באצבע לפי שנתקשה בה לכך נאמר וזה", דלכאורה מה קשה לו לרש"י בלשון "וזה מעשה המנורה" שהזקיקו לפרש שהכוונה "שהראהו הקב"ה באצבע"³⁶? אלא שאין הכרחו של רש"י מלשון "וזה", אלא פירושו הוא בהתאם למכוון הכללי בכתוב, שכולו לא בא אלא להגדיר ולבאר את ענינה המיוחד של המנורה, שהיתה (כהמשך הכתוב) "כמראה אשר הראה ה' את משה", ובמילא מסתבר שזהו גם דיוק הלשון "וזה מעשה המנורה"³⁷.

וזה גופא הטעם שנאמר כאן רק הפרט ד"מקשה היא", כי עיקר הקושי בעשיית המנורה (שבגלל זה הראה הקב"ה למשה תבנית המנורה) הוא (לא ריבוי הפרטים שבמנורה עצמה, אלא) מפני הדין המיוחד באופן עשייתה שצ"ל "מקשה", שקשה ביותר לעשות כל פרטי פרטים אלה באופן של "מקשה" — שהאומן לוקח "עשת³⁸ של ככר זהב. . ומקיש בקורנס וחותך בכשיל לפשט איברי' כתקונן", וכפי שהכתוב מוסיף "עד ירכה עד פרחה מקשה היא", וכפרש"י "כלומר גופה של מנורה כולה וכל התלוי בה. עד ירכה, שהוא אבר גדול. עד פרחה, שהוא מעשה דק שבה הכל מקשה".

ד. ע"פ הנ"ל מובן אמאי לא פירש רש"י ד"כן עשה את המנורה" קאי על משה, כי לפירוש זה נמצא, שכוונת הכתוב היא לספר שבחו של משה³⁹, שעשה בדיוק כמראה אשר הראה אותו הקב"ה [ע"ד שנאמר לפנ"ז⁴⁰ "ויעש כן אהרן גו'", וכפרש"י "להגיד שבחו של אהרן שלא שינה"], אבל ע"פ פשוטו של מקרא קשה לפרש כן, דלמאי נפק"מ כאן (בפ' בהעלותך) סיפור שבחו של משה באופן עשיית המנורה?

ולכן מפרש רש"י, "כן עשה את המנורה — מי שעשאה", היינו שבדיוק ובכוונה לא פירש הכתוב מיהו העושה, כי אין כוונת הכתוב לספר בשבחו של האדם העושה, אלא לבאר מעלת המנורה (ללא נפק"מ מיהו העושה), שעשיית המנורה (ע"י "מי שעשאה", היינו "מי שעליו לעשות") היתה "כמראה אשר הראה ה' את משה".

עפ"ז מתיישב היטב הטעם שלא הס