ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך לח נשא שיחה ב31

31

תות ולטמא למתים", שמזה שבא אצלנו לברר דין תורה אם חל עליו דיני נזירות, הרי בזה גופא גילה שכוונתו לדין נזיר ישראל ממש, במילא "מתירין לו" [היינו, שמצד עצמו, קודם שבא לפנינו, הי' שייך איסור, ורק כשבא לימלך "מתירין לו"].

משא"כ בנוגע לדין קרבן נזיר, שבזה נתמעט לגמרי ואין העכו"ם שייכים לזה כלל, "ואין מקבלין ממנו", כיון שזה שייך לדין נזיר שבתורה שאין העכו"ם בכלל.

ו. ויש לבאר הטעם הפנימי בזה שיתכן ענין הנזירות (באופן הנ"ל) אצל עכו"ם, ע"פ מה שמצינו בגדר נזירות ב' ענינים: לשון (וענין) של הפרשה⁴⁵, ולשון (וענין) של קדושה כמ"ש⁴⁶ נזר אלקיו על ראשו כל ימי נזרו קדוש הוא לה'.

ולכן, אף שעיקר ענין נזירות התורה הוא קדושת הנזיר כנ"ל⁴⁷, וזה שייך רק בישראל, מ"מ, היות שנזיר הוא (גם) לשון הפרשה, ה"ז שייך גם בב"נ. כי גם אצלם יש מקום להנהגה של פרישות מתאוות העולם⁴⁸.

ואדרבה, עיקר ענין הפרישות שייך בב"נ דוקא, כי להיותם עסוקים (רק) בעניני העולם נעשים מושקעים בעניני העולם ובתאוותיו וכמ"ש כי יצר לב האדם רע מנעוריו⁴⁹, וזה גורם היזק להם ולעולם סביבם; ואילו בנוגע לישראל אמרו⁵⁰ "דייך מה שאסרה לך התורה"⁵¹ וצ"ל עבודתו באופן של המשכת קדושה בו ובעולם [ולכן דוקא "הנודר⁵² לה' דרך קדושה הרי זה נאה ומשובח וע"ז נאמר נזר אלקיו על ראשו קדוש הוא לה' ושקלו הכתוב כנביא שנאמר⁵³ ואקח מבניכם לנביאים ומבחוריכם לנזירים"]⁵⁴.

ועפ"ז יש לבאר גם הקשר דמשנה זו שבריש הפרק לסיום הפרק (שהוא גם סיום המס'⁵⁵) "נזיר הי' שמואל כדברי רבי נהוראי שנאמר⁵⁶ ומורה לא יעלה על ראשו נאמר בשמשון⁵⁷ ומורה ונאמר בשמואל ומורה כו'". כי גם בשמשון וכן בשמואל התחלת הנזירות לא באה באופן דקדושת נזירות, שהרי נזירות שמשון

הערות

45. ראה ספרי (ופרש"י) פרשתנו ו, ג (ב) "אין נזירה בכל מקום אלא פרישה (אף כאן שפירש מן היין)".
46. פרשתנו ו, זח. וראה ספרי ופרש"י "זו קדושת הגוף".
47. ראה בהנסמן לעיל הערה 26.
48. ראה תו"א תולדות יט, רע"ג.
49. נח ח, כא.
50. ירושלמי נדרים פ"ט ה"א.
51. ועד שהנזיר נקרא חוטא שציער עצמו מן היין (ספרי ורש"י פרשתנו ו, יא. נזיר יט, א. וש"נ). וראה ירושלמי (סוף קידושין) "עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל שראת עינו ולא אכל".
52. רמב"ם סוף הל' נזירות.
53. עמוס ב, יא. וראה רמב"ן פרשתנו ו, יד.
54. ראה לקוטי לוי"צ (הערות לזהר) פרשתנו ע' שנד ואילך, שמפרש בזהר (פרשתנו קכז, ב) שיש ג' דרגות בנזיר — "מה שנזיר נקרא קדוש הוא שמגיע בבחי' קדוש דאריך. . מגיע זה בבחי' קדוש דעתיק. . ולהגיע לזה הוא דוקא ע"י קוצותיו תלתלים דזעיר. . שערות. . דז"א". ויש לומר שזהו החילוק (ע"ד הקבלה) בין נזירות דישראל ונזירות דעכו"ם: הנזירות שהיא הקדושה המגיעה באריך ועתיק אינה שייכת לגוי, מכיון שהם למעלה מהשתלשלות, והיא רק בישראל; משא"כ הנזירות כפי שהיא בז"א, שבעת ימי הבנין, השייכים לגדרי העולם, יש מקום לומר ששייך גם לנזירות דגוי.
55. סו, א.
56. שמואל א א, יא.
57. שופטים יג, ה.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.