ספרי כ"ק אדמו"רלקוטי שיחותכרך לחחג השבועותחג השבועות10

10

מות יתירה²⁰ ב"תמימות" ("תמימות שבתמימות") שאינה גדר בהלכה²¹ — תמימות כימי בראשית — כשפסח חל בשבת²² (ושניהם שייכים גם בזמן הזה). ג) תכלית השלימות ד"תמימות" — שתלוי' בהקרבת העומר (ושתי הלחם) בזמן שביהמ"ק קיים.

ג. ויש לבאר השייכות דג' גדרים אלו ד"תמימות" למצות ספירת העומר בכלל — שזהו בהתאם לגדרה של מצות ספירת העומר ע"ד ההלכה.

ובהקדם משנ"ת במ"א²³ בטעם הדיעות²⁴ ש"אם⁴ שכח לספור בלילה אחת. . הפסיד ממצות ספירת העומר לגמרי כשחיסר ממנו יום אחד, שנאמר תמימות תהיינה", שאין הכוונה בדבריהם שכל מ"ט יום הם מצוה אחת²⁵ ובמילא כשהחסיר יום אחד נתבטלה המצוה — כי כל יום ויום הוא מצוה בפ"ע (שלכן מברכים בכל לילה ולילה)²⁶ — אלא דכאשר החסיר יום א', חסר הענין ד"תמימות תהיינה", שאין מנינו בשלימות. זאת אומרת: הכוונה ב"תמימות תהיינה" היא, שספירת האדם צ"ל ב"תמימות" ובשלימות (שלכן צריך להתחיל "לספור בערב"), ולכן, מי ששכח ולא ספר בליל ט' (לדוגמא), אינו יכול לספור למחרתו "היום עשרה ימים לעומר", כיון שלא קיימת אצלו (בספירתו) מציאות של ספירת יום עשירי אם לא קדמה המציאות דספירת ט' ימים לפניו.

והנה ע"פ הנ"ל, שההכרח דתמימות במנינם (שאם שכח לספור לילה א' אינו יכול להמשיך ולספור בברכה) אינו מצד זה שהחסיר פרט מהמצוה, אלא מפני החסרון בהמציאות דספירת הימים הבאים (דאם לא ספר תשעה לדוגמא, שוב א"א לו לספור היום עשרה ימים) — צריך לומר, לכאורה, דאפילו עבד שנשתחרר באמצע ימי הספירה ובעבדותו ספר כל הימים שלפנ"ז, יכול לספור בברכה²⁷, אף שבעבדותו לא הי' חייב בספירה (ואין

הערות

20. דוגמא לדבר: דרשת חז"ל (ערכין לא, א) בפי' "שנה תמימה" (בהר כה, ל), "להביא את חודש העיבור" — שלימות יתירה, שהרי גם שנה פשוטה (שאין בה חודש העיבור) היא שנה שלימה (ראה גם אוה"ת שם כרך ג' ע' תתעא).
21. ולכן לא הובאה בתו"כ (מדרש הלכה).
22. ראה גם לקו"ש חכ"ב ע' 145 ואילך.
23. ראה לקו"ש ח"א ע' 271 ואילך. ח"ח ע' 54 ואילך.
24. הבה"ג (הובא בתוד"ה זכר — מנחות סו, א בסופו) ודעימי'.
4. ל' אדה"ז שם סכ"ג.
25. ראה חינוך מצוה שו. ב"ח לטאו"ח סתפ"ט. ועוד.
26. ראה גם שבלי הלקט סרל"ד (בהגה"ה מכת"י). פרמ"ג (א"א) לשו"ע או"ח שם סקי"ג. ומתורץ ג"כ איך מברכים על ספה"ע בכל לילה, ואין חוששין שיחסיר בספירת הימים שלאח"ז (ע"ד שאין מברכין בספירת זבה שמא תסתור ראייתה — תוד"ה וספרתם מנחות סה, ב. וראה חק יעקב או"ח שם סק"ו. ועוד) — כיון שאין זה גורע בספירת הימים שלפנ"ז, כי אם בנוגע להימים שלאח"ז, שבהעדר ספירת יום התשיעי אינו יכול להמשיך ולספור "עשרה ימים".
27. במנחת חינוך שם, מביא החקירה בעבד שנשתחרר וקטן שהגדיל בנוגע לחיוב ופטור ("מי נימא דבחיוב ופטור תליא מילתא, וכיון שהי' פטור אף שמנה מ"מ כיון שמצוה א' היא ומקודם לא נתחייב גם עתה אינו חייב. . או דלמא כיון שמנה אף שהי' בפטור מ"מ לא בטל החשבון כו'"), ומסיק, שכיון ש"המחוייב מדרבנן מוציא החיוב מה"ת. . בקטן שנתגדל דעכ"פ הגיע לחינוך קודם, בודאי מועיל אז הזמן שמחויב מדרבנן להיות חייב אח"כ מה"ת, ואין החשבון בטל". אבל, החקירה שבפנים אינה בנוגע לחיוב ופטור, אלא בנוגע להמציאות דספירת הימים (שלכן גם להדעה שהספירה דכל יום היא מצוה בפ"ע צ"ל המציאות דספירת הימים שלפנ"ז).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.