7

חג השבועות

א. "וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה"¹.

והנה בפירוש ד"תמימות תהיינה", מצינו כמה אופנים:

א) שספירת האדם צ"ל באופן של "תמימות", ובשני ענינים: (א) שהספירה היא בלילה, לפי ש"א"א² להתחיל הספירה ביום הבאתו ממש. . שנאמר תמימות תהיינה, ואין אתה מוצא תמימות אלא כשמתחיל לספור בערב. . וה"ה ספירת שאר הימים שאינה אלא בלילה³, שמן הסתם ספירת כל הימים הם שוין", (ב) ש"אם⁴ שכח לספור בלילה אחת. . הפסיד ממצות ספירת העומר לגמרי כשחיסר ממנו יום אחד, שנאמר תמימות תהיינה".

ב) שהשבתות (שבועות) עצמן הן תמימות, כדרשת ריב"ז (בסוגיא⁵ ע"ד אופני הלימוד ש"ממחרת השבת" פירושו "ממחרת יו"ט"⁶): "כתוב אחד אומר תספרו חמשים יום⁷ (משמע ימים ולא שבועות), וכתוב אחד אומר שבע שבתות תמימות תהיינה (שבועות⁸, ושבועות לא קרי אלא אותן המתחילות באחד בשבת ומסיימות בשבת), הא כיצד, כאן ביום טוב שחל להיות בשבת (מתקיים שבע שבתות תמימות תהיינה, שבע שבתות תמימות כסדרן), כאן ביו"ט שחל להיות באמצע שבת" (חמשים יום ולא שבועות שלימות, דלא בעינן שבע שבתות תמימות מאחד בשבת ועד שבת, אלא בחמשים בעלמא, באיזה יום שישלימו) — ש"שבע שבתות תמימות תהיינה" מתקיים כשפסח חל בשבת, שאז השבועות הם כסדרן (מא' בשבת עד שבת).

[ומסתבר לומר, שדרשת ריב"ז ("כאן ביו"ט שחל להיות בשבת", "מתקיים שבע שבתות תמימות תהיינה") אינה דיחוי בעלמא שאמר להבייתוסי, כהדברים שאמר לו תחילה באופן של "דיחוי