ספרי כ"ק אדמו"רלקוטי שיחותכרך לחב' סיוןב' סיון1

1

ב' סיון

א. כתב אדה"ז בשו"ע שלו (בדיני חג השבועות שבסוף הל' פסח)¹: "ונוהגין במדינות אלו שלא להתענות ושלא לומר תחנון מר"ח עד ח' בו² ועד בכלל דהיינו עד אחר מוצאי יו"ט הנקרא אסרו חג לפי שמיד אחר ר"ח התחיל משה להתעסק עמהם בענין קבלת התורה שבשני בשבת הי' ר"ח³ ובשלישי בשבת אמר להם⁴ ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגו' וברביעי אמר להם מצות הגבלה השמרו⁵ לכם עלות בהר וגו' ובחמישי אמר להם מצות פרישה שיפרשו מנשותיהן היום ומחר ויהיו נכונים ליום השלישי⁶ שהוא שבת שבו נתנה התורה".

מקור הדברים הוא בהגהת הרמ"א, שכתב⁷ "ואין אומרין תחנון מתחילת ראש חודש סיון עד ח' בו דהיינו אחר אסרו חג"⁸, ובמגן אברהם⁹ מבאר הטעם למ"ש הרמ"א "מתחלת ר"ח סיון" — "דמיד בב' סיון א"ל משה לקדשם לתורה כדאי' פ"ח¹⁰ דשבת", וממשיך "כתב הגמ"נ סוף י"ה¹¹ ג' ימים קודם שבועות אין מתענים דהוי ימי הגבלה משמע דבשני בסיון מותר להתענות אבל נהגו העולם שלא להתענות מטעם שכתבתי לעיל".

ולפי זה צע"ק למה פרט אדה"ז המאורעות והדיבורים דיום רביעי ויום חמישי, ולא הסתפק בטעמו של המג"א "דהוי ימי הגבלה"¹². ובפרט שבסימן הקודם¹³, כתב אדה"ז עצמו (לענין היתר תספורת ונישואין) "יש נוהגין להסתפר ולישא בכל שלשה ימי הגבלה", מבלי לפרט.

וגם את"ל שאדה"ז רצה לפרט ענינם של ימי ההגבלה¹⁴ — צ"ע שמאריך

הערות

1. סו"ס תצד.
2. ובסידורו (לפני ובא לציון) כתב אדה"ז "מ"ס" דא"א תחנון "עד י"ב בו ועד בכלל[ednref_1_*]. . כי החג יש לו תשלומין כל שבעה". וכ"ה מנהגנו. וראה לקמן הערה 31.
3. כדעת רבנן שבת פז, א (כדלקמן בפנים).
4. יתרו יט, ו.
5. שם, יב.
6. לשון זה "היום ומחר.. והיו נכונים ליום השלישי" הוא באמירת ה' למשה (שם, יו"דיא), ובאמירת משה אל העם (שם, טו) "היו נכונים לשלשת ימים". וראה פרש"י שם.
7. או"ח סתצ"ד ס"ג. וכ"כ בסקל"א ס"ז.
8. ברמ"א כאן בחצע"ג "הגהות מיימוני הל' ברכות". ולכאורה צ"ל הגה"מ הל' תפלה (וכמ"ש בדרכי משה לאו"ח סקל"א סק"ז. ובדרכי משה כאן "כ"כ בהגמ"יי ה"ב"). והוא שם בפ"ה סוף אות ש.
9. סק"ד.
10. כ"ה במג"א לפנינו. ולכאורה צ"ל פ"ט דשבת, או (דף) פז (ע"א) דשבת.
11. הגהות המנהגים (במנהגי מהר"א טירנא) סוף הל' יום הכפורים.
12. ובלבוש סו"ס תצג "מר"ח עד ח' בו. . אין נופלין כו' מפני שהם ימי מצות ימי הגבלה כו'".
13. סתצ"ג ס"ו.
14. צע"ק בהגה"מ שם "וכן נהגו שלא לומר תחינה בשלשה ימים שלפני שבועות וכן הנהיג רבי יהודה הלוי על שם (יתרו יט, טו) היו נכונים לשלשת ימים" (ועד"ז הוא בס' המנהגים לר"א קלויזנער). והוא הכתוב הנאמר בפרישה (כסיום הכתוב "אל תגשו אל אשה"), ולא הזכיר הגבלה — הרי שלשת ימי הגבלה מתחילים מג' סיון שבו אמר להם מצות הגבלה (כמפורש בשבת שם), ואילו מצות פרישה אמרה רק בד' סיון (שבת שם). ואף שלפרש"י עה"ת (משפטים כד, ג) משמע שאמר להם מצות פרישה לפני מצות הגבלה (ובאותו יום) וכסדרם בהציווי למשה (יט, יוד ואילך) — ולא כבגמ' שבת שם (וראה רש"י ותוס' שם) — הרי לשיטה זו לא נאמרה לבנ"י שום מצוה בג' סיון (כי גם לרש"י מצות פרישה נאמרה בד' — משפטים שם, א. וראה פרש"י יתרו שם, ט). וראה מפרשי רש"י משפטים שם, ג. ואכ"מ. ולהעיר שבהגהה במהרי"ל הל' שבועות "במהרא"ק א"א צו"צ דמר"ח מצות הגבלה". וכ"ה בס' המנהגים למהרא"ק. וראה לקו"ש חכ"ג ע' א346 הערה ד"ה ימי הגבלה. [edn_1_*] פר"ח ואלי' רבה כאן אות יא בשם שיירי כנה"ג (או"ח סקל"א). מג"א סקל"א סקי"ח. באר היטב ושע"ת שם ועוד.

מצוטט ב־2 עמודים

שולחן ערוך כ לקו"ש חל"ח ע' 1
שוע"ר עם ביאור דברי שלום תצד סדר תפלת חג השבועות לקוטי שיחות חל"ח ע' 1

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.