212
פרקי אבות — פרק ג'
פ"ג
משנת*: הכל צפוי והרשות נתונה:
לפלא שלא צויין להרמב"ם בה"א הידיעה, היינו ליד החזקה הל' תשובה. והוקדש שם לזה פרק שלם — פ"ה.
בעצם הבעיא דידיעה ובחירה —
לכאורה נקודת הפתרון בזה**: הסתירה לבחירה — הוא הכרח, ולא ידיעה.
במלות אחרות וע"פ דוגמא: (לו יצוייר שישנו) איש יודע עתידות — אין ידיעתו סתירה לבחירה החפשית של זה שמנבא עליו שלמחרתו יעשה מעשה פלוני, כיון שהעשי' לא באה בסיבת הידיעה, כ"א בבחירתו. ודוגמא שני': פסיכולוג מומחה יודע איך שיתנהג אדם שהוא מכירו בטוב כעבור רגעים אחדים. ואין זה סתירה לבחירת מכירו. — והחילוק בזה בין רגע לאלפי שנים — הוא בכמות ולא באיכות.
באור שמח לרמב"ם שם קיבץ כמה דעות בפי' בעיא זו. . .
(ממכתב ט' כסלו תשכ"ד)
... ח"ו לומר כי זה שהפסיק משך זמן ללמוד תורת החסידות זהו בהשגחה פרטית, כי פס"ד מפורש בכ"מ (ובאריכות ברמב"ם הל' תשובה) שבעניני תורה ומצות הרשות נתונה לאדם. ואך מפיתוי היצר הוא. ועיין אגרת התשובה לרבנו הזקן ספ"ט.
(ממכתב ט' טבת תשכ"ה)
הערות
- *. לס' על פרקי אבות מאת הרי"מ בונין. המו"ל.
- **. ראה גם לקו"ש ח"ז ע' 365 ואילך. המו"ל.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.