201

אין מספיק וצ"ל עד כדי הכאה — כפס"ד בהאמור (להרמב"ם. ועיין אחרונים לשו"ע או"ח ר"ס תר"ח)].

ויהי רצון שמתוך שמחה וטוב לבב, ינצל כל כשרונו ויכולתו שחונן בהם מהשגחה העליונה במקומו עתה, שיש בה חזקה ופס"ד בשו"ע — עניי עירך קודמין, וגם זה לכל הדיעות מדאורייתא.

לכתבו במכתבו ע"ד לעבור על דברי וכו', הנה מה אני ומי אני לדבר דברים בהאמור, ורק העתקתי פסקי דינים ברורים בתוה"ק, אשר ניתנה לכאו"א מישראל במעמד הרסיני ועד היום הזה, וכידוע הדיוק בעשה"ד אנכי ה' אלקיך לשון יחיד דוקא. וציינתי ג"כ המקור לעיל. והרי יכול בעצמו לעיין שם ולברר בהאמור.

בברכה לניצול כשרונותיו במקום הטוב לפניו ובאופן הטוב לפניו, וכהוראת ימי חנוכה (דהלכה כב"ה) מוסיף והולך מוסיף ואור.

(ממכתב י"ב כסלו תשכ"ב)

מאשר הנני קבלת מכתבו מיום ד' עם המצורף אליו, בנוגע מצוה^* אשר לדעתו היא, כלשונו, "שאלה בוערת בלב כל איש יהודי נאמן לה' ולתורתו".

והנה אף כי כמדומני אינני מכירו אישית, אבל בטח ידוע לו מצב המקום והמדינה בו נמצא — בנוגע לנאמנות לד' ולתורתו, אשר רבה העזובה וכו' וכו', והאומנם לדעתו המצוה אודותה כותב, זוהי השאלה הבוערת במקום בו נמצא רוב מנין ורוב בנין של עמנו בנ"י? ואפילו בשאר המקומות והמדינות ואפילו בארצנו הקדושה תבנה ותכונה על ידי משיח צדקנו? היודע ע"ד האחוז של נשואי תערובות ר"ל? יודע המצב בנוגע לחנוך על טהרת הקדש של בני ובנות ישראל? המצב ע"ד שמירת שבת והיפוכו בפרהסיא, וכו' וכו'? [מבלי לדבר ע"ד הענינים שאינם בפרהסיא כ"כ].

אשר לכאורה פשוט, אשר כל יהודי תמים לה' ולתורתו, עליו הי' לעשות בזה ובסגנון חז"ל כדבעי למהוי (כתובות דף ס"ז ריש ע"א), בתקון בכל ענינים המנוים