196
אחרי
במענה למכתבה מיום הראשון, בו כותבת אודות בעית אמוץ ילדים מאה"ק ת"ו, והאם תסע בקשר לזה לשם, לברר הפרטים ולנהל המשא ומתן בזה וכו'.
בנוגע לאמוץ בכלל יש מלכתחילה לשַער הקישוים הקשורים בזה ע"פ תורתנו הק' כמבואר בשולחן ערוך, בהקדם שילד מאומץ אין דינו שוה כמובן לבן או בת ממש מלידה, ולכן עניני חבוק ונשוק ויחוד, המותרים בין אב לבת או מאם לבנה, אין מקום להיתר זה בנוגע לילד מאומץ, ומובן עד כמה קשה להזהר מהאמור, כשמגדלים ומחנכים את הילד באופן שלא ירגיש שאינו ילד מלידה.
שלכן יש להתענין באמוץ ילד, רק לאחרי הביא בחשבון את האמור, והחלטה בתוקף הדרוש להתנהג עם הילד ע"פ הוראת תורתנו הק' תורת חיים, ובאם יחליטו היא ובעלה שי' כן, ונראה להם שישנם סיכוים אשר באם יבקר מי מהם באה"ק ת"ו יצליח לקבל את הילד או הילדה, אזי יסע בשעה טובה ומוצלחת.
כבקשתה נשלח המכתב מבלי לחכות על התור.
(ממכתב כ' אייר תשכ"ו)
צודק* ששייך, אלא שבהנ"ל אין מעלימים שאין זה בתו ובמילא שניהם נזהרים (דלא ברשיעי עסקינן) משא"כ בנדו"ד שמשתדלים להעלים והרגל נעשה טבע וכו'.
(ממענה תמוז תשכ"ה)
הערות
- *. מענה על שאלה אודות הזהירות באימוץ ילדים מפני איסור יחוד כו', והרי דבר זה שייך גם כשנושאים אשה שיש לה בנים מבעל אחר. המו"ל.
מצוטט ב־1 עמודים
- אגרות קודש ט'קלח לקו"ש חל"ז ע' 197
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.